דכאון עמוק בגיל המעבר

שלום רב, אמי בת 53, סובלת זה תקופה מדכאון וחרדות עמוקות, הגורמות לה לבכי ללא סיבה, ולכך שאין טעם לחייה. לאחר נסינות של כדורים טבעיים, פנתה לעזרה פסיכיאטרית, וקיבלה כדורים הגורמים לה לעייפות וסהרוריות, ועדיין לא שיפרו את מצבה לאחר 3 שבועות. בנוסף מקבלת כדורי הורמונים לגיל המעבר. אמי היא אשה עובדת חצי משרה, מנהלת במקצועה, הסובלת מבעיות רפואיות שונות, שכנראה גם משפיעות על הרגשתה הנפשית. אני בהריון שני וצריכה ללדת עוד כחודשיים, דבר שאמור לשמח את אמי. הוריי גרים ביישוב רחוק ממני בחצי שעה נסיעה. לאמי אין רשיון נהיגה ותלויה באבי או באטובוסים. אנו מטיילים הרבה והיא רוב הימים עובדת או יושבת בבית. רציתי לדעת מה ניתן לעשות כדי לעזור לאמי, כמה שיותר מהר, לפני שהיא "נגמרת" לנו מול העיניים? האם מגורים באזור מגוריי ושהייה עם נכדיה יכולים לעזור לה?

לעינב במצב של דיכאון עמוק הדבר החשוב ביותר הוא טיפול תרופתי, כדאי לחכות לפחות עוד שבוע ימים (רצוי שבועיים שלוש אבל אם אין שום שינוי אפשר אחרי שבוע) ואז לחזור לפסיכיאטר ולחשוב על החלפת הטיפול שאינו עוזר ויתכן וגורם לתופעות לוואי. בדרך כלל בדיכאון העמוק לא מומלץ לעשות שינויים סביבתיים משמעותיים, בודאי שלא שינויים שאחר כך יהיו קבועים. יחד עם זאת תמיכה רבה שלך כמו ביקורים תכופים או שהיא תעבור אליך לשבוע שבועיים בהחלט עשויים לעזור. במצב הנוכחי הדבר החשוב ביותר הוא תמיכה רבה ככול האפשר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה, בנוסף, דיברתי עם אמי אתמול והיא רוב היום במיטה, לא רצתה ללכת היום לעבודה, דרך אגב, אמי היא פסיכולוגית במקצועה. הכדורים הוחלפו לפני כשבוע בכדורים אחרים, אך במקום שתהיה הטבה אפילו קלה, יש רגרסייה , והמצב קשה יותר ממה שהיה, כל היום בוכה, כמעט ולא אוכלת, משלשלת, ומפחיד שכבר לעבודה היא לא רוצה ללכת, לא יוצאת מהבית, אין לה שם ממש גם חברות,....אני ממש מפחדת שהיא תגיע למצב של התאבדות.