בעייה ממושכת..

היי, בבקשה, אל תגיד לי לכי לפסיכולוג - עד אז תן לי עצה בין אם כפסיכולוג או כאדם..זה עוזר לי כשאני שומעת משהו אובייקטיבי.. קשה לי מאוד בחיים אני לא מקבלת כלום בהבנה אני תמיד מוצאת שלילה בדברים ותמיד יש לי מה לומר..אני חושבת שאני ממש במשבר אני נמצאת בעבודה שומעת אחרים ונראה לי שאני לא קשורה לאפחד..כאילו הדברים שנאמרים אינם מעניינים אותי כלל מה גם שכלל לא בא לי לעבוד.הכי טוב לי כשאני בבית שלי עם עצמי בעיקר... אני כועסת וחשה עצבות בתדירות גבוהה..כאשר אני במגע עם האחר אני "משחקת" אותה נחמדה ואכפתית בפועל בא לי רק לברוח ולהיעלם..העבודה דורשת שעות רבות ונתינה ואני לא חושבת שיש לי עוד את הכח החזקתי בצורה הזו מעל שנתיים אבל די קשה לי ורע לי ככה.על עזיבה אני מדברת אבל בפחד מושלם כיוון שלמצוא משהו אחר זה כמעט בלתי אפשרי והכסף הכסף מדבר...בבית עם החבר לא ממש נוח כי אני לא משרה אוירה נעימה אני נכנסת מהעבודה כמו "אריה" ומתחילה לשאוג...לא טוב לי כך ואני באמת רוצה איזה push קטן תוך כדי הסבר כללי אפילו מדוע אני לוקחת דברים כ"כ קשה ובהסטריה..אני פשוט מקנאה לראות אנשים מהצד מטפלים בדברים באופן נשלט רק אני יוצאת מדעתי...מכל דבר ומרגישה שחייבת לשלוט בכל דבר קטן שקשור אליי.. בקיצור,ה"חברה" פשוט הרסנית כאשר אתה מייחס לה כ"כ חשיבות ולכן אולי בתת מודע אני מתייחסת לאחר וזה מה שגורם לי כ"כ קושי וטינה כלפי אנשים.. אני מוסיפה הערה ואני מבקשת התייחסות - פניתי לפורום אחר עם שאלה זו ומדבריי הסיק הפסיכולוג שאין ברצוני לגשת לטיפול ולכן על מנת להיטיב המצב עליי לגשת לפסיכיאטר לקבל כדורים להורדת סף הרגישות...האם דעתך דומה? האם המצב כזה שעליי ליטול כדורים?? אני נמצאת בתחושות קשות תמיד ועכשיו בעיקר כנ"ל לגבי קבלת מצבי הנוכחי על כל המשתמע מכך...

לטינה את לא רוצה שאפנה אותך לטיפול פסיכולוגי, אבל אני לא רוצה לעשות פסיכולוגיה בגרוש ובמשפט אחד לפתור את כל הבעיה. לצערי אין אפשרות במשפט אחד לפתור את כל הבעיה... אני חושב שמשפט המפתח אצלך הוא שאת לא יודעת אם יש לך כוח להמשיך..... לכן כנראה שאין ברירה אלא לעשות משהו. טיפול פסיכולוגי הוא ארוך ודורש להיות אקטיבית בטיפול. טיפול תרופתי אולי אינו פותר את כל הבעיה מהשורש אבל בהחלט עשוי להקל ואינו דורש אקטיביות, כלומר האדם פסיבי. לכן אני ממליץ שכדאי להתחיל ולהגיע לאבחון, אולי מדובר על בעיה חרדתית, אולי דיכאון חבוי וממושך ואולי דברים אישיותיים, אבל קודם כל כדאי להגיע לאבחון ולשקול עם המטפל את האפשרויות הטיפולויות. שבת שלום, דר' גיורא הידש