דיכאון?

איך אפשר לדעת שאני סובלת מדיכאון וחייבת עירוב של פסיכיאטר? בשנה האחרונה מאד קשה לי ובכלל בכל תקופת חיי עד היום התמודדתי לבד (אח שהתאבד הורים בסיכסוך של גירושים שלא נגמרים ,אחות בעייתית ותלותית..)תמיד השתדלתי להיות חזקה ולא ליפול. אני מנסה לחשוב שזה הכל קשור בי,עצמי ולא נותנת לעצמי ליפול,למרות שכבר אין לי כוחות. בשנה וחצי האחרונות סבלתי מבולמיה,אבל התחלטתי לרפא את עצמי סופי,והכל לבד. תמיד במחשבה שלי הכל מתחיל בראש,אז אולי אני רק מכניסה את עצמי לדיכאון ואני בכלל לא בדיכאון? אז יש לי קצת בעיה למה לי להתחיל לקחת תרופות? זה יכול לגרום לי רק להיכנס עמוק לתוך הבוץ ואפילו אולי להשתגע האם זה נכון? מה עליי לעשות?

היי לי, מכתבך מעיד על מצבך ולצערי את סובלת, נכון שהכל מתחיל מהראש אבל אין זה אומר שאת אשמה, את לא מכניסה את עצמך לדכאון!! שיהיה ברור, את לא אשמה, נכון שבדיכאון אנשים נוטים להאשים את עצמם ולא להאשים את הדיכאון. באחת מהשאלות לפני כחודש בערך היה דיון מעניין על הקשר בין דיכאון ומצפון, תמצית הדיון היא שלמי שאין מצפון גם לא יהיה דיכאון... אני הייתי שואל את השאלה בצורה שונה, האם טיפול נפשי (תרופות או שיחות), יכול לעזור לי ולשפר את איכות חיי. כיום פחות ופחות שואלים את השאלה האם אני חייב/ת טיפול נפשי. נכון שאת יכולה להתגבר לבד אבל אנחנו כבר לא בסגנון שחייבים לעשות הכל לבד. כאשר אני רוצה להגיע לחיפה אני נוסע במכונית ולא הולך ברגל. נכון שברגל זה יותר בריא ויותר בטוח, אבל אנחנו נוסעים במכונית. אולי הדוגמא לא הכי טובה אבל הכוונה ברורה, אם אפשר לקצר את הדרך ולעשות אותה יותר קלה, משתמשים בכלים הדרושים לכך, החיים קצרים ולא חייבים לסבול ולעבור כל דבר באופן מלא. כמובן שאם פילוסופית החיים שלך שונה אז מכבדים זאת וישנם אנשים שחושבים אחרת. בכל אופן התרופות שמדברים עליהן בפורום, בעיקר התרופות נוגדות הדיכאון שנוטלים אותן גם במצבים של חרדה אינן ממכרות ובטח שלא יגרמו לך "להשתגע". הכוונה בטיפול הוא שיהיה לך יותר קל וטוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי לי בעבר הפסיכיאטר שלי הסביר לי משהו על דיכאון שעזר לי להתמודד עם רגשות האשמה, לצערי מאז ועד היום אובחנתי במחלה קשה ומורכבת יותר אך זה וודאי וודאי לא מהרצון להתמודד עם הדיכאון. הוא אמר לי כך- דיכאון היא מחלה, יש שימוש לא נכון במילה בציבור הרחב שכן מצב רוח רע מוגדר אצל אנשים כ"דיכי". אבל! דיכאון היא מחלה כמו כל מחלה, כמו סוכרת לדוגמא- אנשים החולים בסוכרת חייבים תרופה, כך גם הסובלים מדיכאון. אני מאמינה שהגדרת הדיכאון כמחלה הוא תהליך שתעברי עם הפסיכיאטר שלך, אולי זהו לא מצבך ואז עזרה קלה בנוגדי דיכאון הוא דבר של בחירה. לרוע המזל יש אנשים שאין להם את הבחירה הזו, אצלם הדיכאון הוא מחלה ושאלה של חיים או מוות (כפי שחווית את בחייך- אני משערת). אין להתבייש ואין לחוש אשמה על רגשות, הם נוצרים ממקורות כימיים שמגיבים ומוגברים כתוצאה מתהליכים וטראומות נפשיות. אצל כל אחד זה שונה אבל זו לא בושה. כל כך חשוב לדעתי להבין את זה. רק כשהבנתי את זה יכלתי באמת לעזור לעצמי. לרוב החולים טיפול של כמה חודשים בנוגדי דיכאון מעביר אותו. שמונים אחוז מהם לא מגיעים לאפיזודה שניה, חשוב לדעת את העובדות. תרגישי טוב ואל תחיי לפי סטיגמות, תשתחררי מהן ותהיה פתוחה לעזרה- את לא צריכה לסבול ללא סיבה.

לי יקרה כמו שדוקטור הידש כתב וכמו שאני חוויתי על בשרי דיכאון היא כמו טחורים. הסבל איום ונורא אבל מבחינה קלינית האבחנה היא קלה. אני הייתי בתופת הייתי בעינויים התקשיתי להזיז את עצמי פניתי לד"ר בנהטוב רופאי מזה שנתיים וחצי ובמשך שנה הדיכאון חלף הלך לו. במקרה שלי פניתי לרופא כשהגל היכה והסרוקסט השפיע קצת באיחור משום שהגל הגיע לשיא לאחר שהתחלתי לקחת סרוקסט. כמו שהגל היכה בעוצמה כך הוא שכך באופן הדרגתי עד שהתסמינים החולניים חלפו בהצלחה

בשביל לאשר שאכן אני סובלת מדיכאון לאיפה עלי לפנות ע"מ לקבל את הטיפול הטוב ביותר?