כדורים

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

06/03/2005 | 19:38 | מאת: גלית

אני מודה לשני החברה שהגיבו לכתיבתי, אולי לא ממש הבהרתי כמה חששתי לפני שעשיתי את המעשה, אני מיואשת לגמרי, אני מורה ואין לי כוח ורצון ללמד, משפחתי נהרסת לי מול עיניי ככה פתאום ואתה מוצא את ילדיך שהם כל חייך נמצאים במערבולת של ריבים וכעסים על כל דבר, אין לכם מושג מה זה לחיות ככה, שנתיים וחצי קשות ולאחרונה סיוט אחד גדול רק כעס, הסתגרות, חוסר רצון לבלות, לחייך, להנות ועוד. בתחילה זה החל עם האשמות כלפיי, ניסיתי לבדוק את עצמי מה לא בסדר, אך כשהחמירו תופעות הלוואי הבנתי שמשהו חמור קורה - הוא כנראה לא מודע למעשיו. היום לאחר שבוע חלה רגיעה קלה, כולנו היינו זקוקים לה, אבל להגיד שזה פותר אני ממש לא מרגישה כך, אני לא יודעת מה לעשות, איך לצאת מהסבך הזה, אני שוקלת לנסות לשכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי זוגי. אבל מהכרותי אותו מספיק שנים גאוותו לא תיתן לו לעשות זאת, הוא מצידו אומר לי לא טוב לך ככה - בואי נתגרש. האמת שאם הטיפול לא יצליח זה מה שאני אעשה והאמת היא שמאוד חבל לי כי הוא בסה"כ אדם נחמד וחיובי.

לקריאה נוספת והעמקה
07/03/2005 | 16:57 | מאת:

לגלית אני מסכים עם מה שכתבו קודמי בשאלתך הקודמת וכרופא לא הייתי רושם תרופות לאדם ללא בדיקה וידיעתו. אבל את כותבת שיש שיפור במצב והוא מוכן לדבר כעת על מצבו. כעת כדאי לנצל את ההזדמנות וללכת לבדיקה אצל פסיכיאטר ומכאן להתקדם. כל טוב דר' גיורא הידש