לד"ר הידש

" שוב חוזר הניגון" לצערי. הנשימות האלה כל כך מפריעות לי ולא עוזבות אותי. מהרגע שאני פותחת את העיניים ( עדיין במיטה) ועד הרגע שאני הולכת לישון אני כל הזמן נושמת עמוק- כמה נשימות עמוקות בכל דקה, כל דקה מהיום. זה נוראי, זה גוזל ממני את כל האנרגיות ומתיש אותי. אני כבר ככה עם הנשימות האלה 4 שנים און אנד אוף. בשלושה חודשים האחרונים זה כל הזמן אך בשבוע האחרון זה זוועתי ואתמול בערב פשוט נשברתי ולא הפסקתי לבכות עד שלקחתי קלונקס. אם אתה זוכר את הגישה שלי לכדורי הרגעה אתה בטח יודע שאני כל כך מפחדת מהם שיש לי חרדה ממש מכדורי ההרגעה. אני מפחדת להתמכר אך יותר מכל מפחדת שאם אקח אותם והם לא יעזרו לי אז לא יהיה לי כבר לאן לפנות וזה יכניס אותי עוד יותר לחרדה, נשמע הגיוני? גם העובדה שלא הלכתי היום ללימודים מראה שאני במשבר כי בדרך כלל הלימודים עוזרים לי להסיח את הדעת ואז בשעות הלימודים יש פחות נשימות אך אתמול כל הלימודים סבלתי. ד"ר הידש, הפסקתי ללכת למעקב שהייתי בו בתל השומר כבר מלפני שנה וחצי כי כל הזמן העבירו אותי שם מרופא לרופא והיחס היה נוראי. כרגע אני כבר 4 שנים עם רמרון 60 מ"ג ושנה וחצי גם עם ציפרליקס 10 מ"ג. האם זה הזמן להלחיף תרופה? האם לשנות מינונים? הייתי היום אצל רופאת המשפחה רק לשלול שזה לא בעיה נשמתית מהלופוס וכפי שחשבתי היא לא שמעה כלום בריאות. היא נתנה לי הפניה למרפאה הפסיכאטרית בבית חולים בעיר שלי אך הבעיה היא ששם גם עובדת הפסיכאטרית השכנה שלי שטיפלנ בי שנתיים באופן פרטי ולא נעים לי. איזה בלאגן. אני כבר כל כך מיואשת ולחוצה שאני לא מרוכזת ולומדת כמו שצריך והחומר הוא אסטרונומי. אני באמת לא יכולה להמשיך לחיות עם הנשימות האלה, זה לא צורת חיים וזה חייב להיפסק אריאל המאוד מאוד מיואשת

תודה לך על תגובתך. היה לי מאוד חשוב לקרוא את מה שכתבת.. אני מקווה מאוד שיש לכך פתרון, כי זה סיוט ואני מרגישה מאוד מותשת.. וגם אני לא הלכתי ללימודים כי לא היה לי חשק להתמודד שם..ביום ראשון סבלתי נורא כל היום בלימודים.. אני מאחלת לשתיינו שזה יעבור ומהר ושנוכל לחזור לחיים נורמלים שבהם לנשום זה לא דבר כה מסובך.. רק בריאות, נופר.

תודה. הלוואי, כי אני לא יודעת עוד כמה זמן אוכל להמשיך כך- זו לא צורת חיים!!! אריאל

אריאל יקירתי ! יובלות שלא נכנסתי לאתר הזה ומשום מה הערב החלטתי לקפוץ לבקר, ושמחתי לראות את שמך - למרות שהצטערתי מאוד לגלות את הנסיבות. צר לי יקירתי, על ש"שוב חוזר הניגון" כהגדרתך, מי כמוני יודעת שמגיע לך ניגון נעים בהרבה. אני יודעת שאין באפשרותי לעזור, אבל סתם רציתי לשלוח חיבוק ענקי מפה, ואת תמיד מוזמנת להיות בקשר, אני חושבת שיש לך עדיין את המייל שלי. בצירוף מקרים עוד יותר מוזר, ראיתי שמישהי שלחה הודעה תחת השם "אבישג"... שמתי לב שדר' הידש שאל אותה האם זו אותה אבישג... דר' הידש ערב מצוין ותודה על שזכרת אותי ! :-) לא, זו לא אותה אבישג (וזו הזדמנות לשלוח לאותה אבישג איחולי כל טוב ושכל מצוקותיה יפתרו במהרה). בימים אלה אני עסוקה בעיקר במירוץ המטורף של החיים ופחות מוצאת את הזמן להיכנס לכאן. אני בטיפול של פסיכולוג מקסים ומרגישה שהתקדמתי רבות והתוודעתי אל עצמי מחדש. תהליך לא קל אבל היה נחוץ ומן הסתם הגיע באיחור של כמה שנים טובות (או רעות...) מקווה ששלומך טוב, שוב תודה על ההתעניינות, הרבה בריאות לכולנו, מהסוג הנפשי והגופני גם יחד ! ואם יש כאן במקרה עוד משתתפים מלפני שנה - דש"ח לכולם.

היי אריאל,, אבישג,, וד'ר הידש הימים שחוינו ביחד כאן בפורום לא יסולאו בפז וממש מעלים זכרונות מחממים. אבישג יקרה שמחתי שמרוץ החיים מטריד אותך ,,עדיף מאשר ההפך ,וההצלחה בטיפול גם חשובה.זוכרת את מכתבייך הרווים עזרה ואופטימיות רק מלקרא אותך היתי מבריאה,, שולחת לכן חיבוק ושנרגיש רק טוב . יש איזשהו מגנט שמושך אותנו לכיוון,,,או שזה מזג האוויר,,, אריאל יקירתינו ,קורה שמרב עומס ,הגוף מזכיר לנו שהוא צריך מנוחה,והראש מתחיל לעשות עם הפוזות שלו תמיד היית אמיצה וחזקה ויש בפנייך משימה לגמור את השנה בהיצטיינות כפי שאני מכירה אותך את גם תעמדי בה. תנוחי כמה זמן שאת צריכה חמודה,ואחר תחזרי בכוחות מחודשים ללימודים ולמטלות החיים. גם לך ד'ר ד'ש חם מאד אצלי הכל בסדר בנתיים ממני ויוי.-ורדה

אני כל כך שמחה לראות אותך פה אין לך מושג ומתגעגעת לימים שכולנו היינו בקשר . אני לא בטוחה שיש לי את האימל שלך כי לפני שנה בערך היה לנו וירוס קטלני במחשב והיינו צריכים לשחזר כמעט את כל התוכנות - במילים אחרות משש לאפס אותו מאפס. איך אני יכולה לקבל את האימל שלך? יש לי כמה אימלים שמורים עם שמות לא מזוהים ואני לא זוכרת אם זה אכן שלך- אנא סלחי לי. אני שמחה מאוד לשמוע על ההתקדמות - זה מגיע לבחורה זהב כמוך. תמשיכי כך אבישג- אני גאה בך מאוד אריאל

לאריאל יופי לשמוע אותך למרות שהייתי שמח יותר אם הנסיבות היו נעימות, ובלי תשובה בקשר לנשימות אי אפשר. אני חושב שאת זוכרת את עצתי לנסות ולרוקן את כל האוויר מהריאות ולחכות עד אשר קיים צורך לנשום ואז נכנס "המון אוויר" והפסקת הנשימה מורידה במידה רבה את ההיפרוונטילציה שקרתה קודם. אני סבור שהמנגנון הזה מדכא את הרצון לנשום עמוק ושווה לנסות אותו שוב. אני לא כל כך בעד תרופות הרגעה ואם כבר אז את הפנרגן שאינה ממכרת. אני חושב שכדאי לפנות למרפאה הצבורית שבה עובדת הרופאה המכירה אותך, בתחילה תהיה אי נעימות אבל תסבירי לה שאת סטודנטית ולא נעים לך ואת חייבת להמשיך במסגרת צבורית. כפי שהבנתי הרופאה היא גם אדם מיוחד כך שאני מאמין שהיא תבין ותקבל אותך בחמימות. תשמרי על קשר הידש