שאלה טיפשית למדי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר הידש ולחברי הפורום, אומרים לי הרבה פעמים שיש לי יכולות משחק מעולות,זאת למרות שמעולם לא למדתי משחק ולא ממש התעניינתי בו....אפילו מישהו שמלמד בבית צבי אמר לי את זה וחברה שלי שלומדת משחק ואני לא אומרת את זה מתוך השווצה או התגאות- עד שאמרו לי את זה לא היה לי מושג כי אני פשוט לא שוויצרית- אני דווקא מאוד ביישנית... ועד כאן הכל טוב לפני שנה אחת מחברותיי,אותה אחת שלומדת משחק אמרה לי שאני ידעת לעשות מצויין מבטים שטניים/מרושעים/אחר ובכל פעם שאני מדגימה בפניה היא אומרת לי שזה מאוד מפחיד ושאני אפסיק ...וגם ידיד אחר שלי אומר לי את זה- הוא אומנם לא פוחד, אך אומר שיש לי מבטים כאלו ערמומיים... ועד כאן גם הכל טוב - אני טובה בהבעות פנים....אולי. העניין הוא שנסיתי להדגים לעצמי את המבטים האלו מול המראה - ונבהלתי....! איך זה יכול להיות שאני נבהלת מהבעות שלי? ואיך זה שאני מסוגלת להן, אני לא אדם ערמומי ומרושע או כל דבר אחר...אני אוהבת חיות,ואני מאוד נחמדה ואני אוהבת אנשים ואין לי התפרצויות אלימות מכל סוג שהן,אני חייכת הרב וצוחקת המון והאם כבר אמרתי שאני אפילו ביישנית...? חשוב לי להוסיף שזה לא קשור למראה שלי- ושוב אני אומרת מה שאומרים לי הרבה-אני נחשבת למישהי שבלשון המעטה אין לה בעיה מבחינה חיצונית..... כשהסתכלתי במראה בנסיון להבין על מה כולם מדברים זה היה כמו להסתכל על צד שמעולם לא הכרתי...מעין תחושת זרות כזאת...כאילו כל המראה שלי משתנה תוך שניה למשהו אחר... האם זה אומר שיש בי משהו רע:(? אני יודעת שאני בנאדם טוב! פחדנית כרגיל דניאלה
לדניאלה אכן מי שבאמת יודע לשחק בתיאטרון חייב למצוא את הצדדים השונים בעצמו, לפעמים זה ההומור, לפעמים הטרגדיה ולפעמים הרשע. אבל לדעתי הדברים שאת מתארת אינם משחק אלא יותר חיקוי, בחיקוי אין צורך להכנס לדמות אלא לעשות מבחוץ כמו משהו אחר. כמובן שיש צורך גם לכך לא מעט כשרון. אבל יש הבדל בין משחק לבין חיקויים. כל טוב דר' גיורא הידש
לד"ר הידש, ועם חברתי שלומדת משחק אני עושה ממש סצנות כשהיא מתכוננת לתפקיד כלשהו מעולם לא חשבתי שאני שחקנית או אפילו חקיינית... אני סתם נהנת להשתעשע עם זה למרות שלפעמים זה קצת מלחיץ... דניאלה
