המשך - דיאגנוזה

ד"ר הידש שלום רב, מאוד מעודד שיש מי שמקשיב ומעודד מעל גלי האתר - יאמר לזכותך! מתשובתך הבנתי כי הפרעות אישיות מופיעות בגיל ההתבגרות, לשימחתי הרבה בשנים אלו הייתי בשיא האושר על אף שחוותי אכזבות וכשלונות ככולם. הכיצד קורה שכיום בסוף שנות העשרים לחיי אני מוצאת את עצמי עם הפרעה/מחלה נפשית שאיפיוניה מאוד דומים להפרעת אישיות ("מורידה מסך" כאשר קורה דבר נורא כאילו לא לי קרה הדבר, המציאות עוברת לידי, בזמן שיחה אני חשה שהדברים שיוצאים מפי לא שיכיים לי ואולי אני אינני אני? - חוסר תקשורת טוטאלי עם בני אדם וקריאת תיגר על כל דבר קטן...והינה, עכשיו אני משתגעת!) בנוסף לאלו מופיעים בהחלט הסימנים של הדכאון חוסר אנרגיות משווע, ייאוש ומחשבה שכך אשאר לעולם. האם דברי אלו כולם עולים בקנה אחד זה עם מאפיניו של זה ? בנוסף הייתי מעונינת שתפנה אותי לרופאים מומחים בתחום. (אגב טופלתי אצל פסיכולוגית שנתיים וחצי ללא הועיל) אודה על תשובתך

לרים כל התופעות ה"מוזרות" שתיארת עלולות להיות תופעות של חרדה בלבד. כאמור, אם היית בסדר בגיל ההתבגרות אין מדובר בהפרעה מקבוצת הפרעות האישיות. לצערי צריך ללמוד ולצבור ניסיון כדי לאבחן.... לעתים מאוד פשוט לאבחן ולעתים הדברים מורכבים. ככלל איני ממליץ על רופאים מסויימים. כל טוב דר' גיורא הידש