חוסר בסרוטונין מולד

שלום, בכתבה בשבת במעריב נכתב שם כעובדה שאחד לחמישה אנשים נולד עם חוסר בסרוטונין דבר שמונע מהאדם את תחושת ה- well being ושהדרך היחידה לגרום לאנשים אלו להרגיש שמחים בחלקם ולא מדוכדכים הם תרופות כמו סרוקסט או פרוזק. האם באמת זה כך? הייתי רוצה לדעת קצת יותר על הנושא וגם להבין , אם 20% מהאוכלוסייה מדוכדכת באופן מולד אז מה התפקיד של הפסיכולוגים בענין. טיפול פסיכולוגי יכול להעלות רמת סרוטונין? ועוד, אם מדובר על הפרעה כלכ כך נפוצה אז איך אפשר להגדיר זאת כהפרעה , זה לא ענין נורמטיבי? (כלומר, לא ייתכן שרואים ב-20% מהאוכלוסייה כחולים הזקוקים לטיפול פסיכיאטרי הלא כן?) ושאלתי האחרונה בענין, איך מזהים מי נמנה על אותם אלו שנולדו עם המחסור בסרוטנין במח?

לירון לא קראתי את החומר המדעי ולא את הכתבה. עם זאת אני חושב שהכוונה היא שישנם אנשים שבאופן גנטי רמת הסרוטונין אצלם נמוכה יותר, ולכן אנו מדברים על מרכיב תורשתי שקיים בדיכאון. השאלות שלך מאוד במקום, אז ראשית הגיוני גם הוכח שטפול פסיכולוגי עשוי לעלות את רמת הסרוטונין. כפי שהגוף משפיע על הנפש, הנפש גם משפיעה על הגוף הכביש הוא דו-סטרי והדברים הללו כבר הוכחו. לגבי הנורמטיביות. אתה צודק בדבריך, אבל נדייק. השכיחות של דיכאון באוכלוסיה-כלומר כמה אנשים סובלים מדיכאון כיום אם נצא לרחוב הוא בסביבות 6%. 20% הוא המספר של האנשים אשר עלולים לסבול פעם אחת בחייהם ממצב של דיכאון חמור, מה שמקובל לקרוא דיכאון פסיכיאטרי. אבל בא נלך לאזור האפור, לא לדכאון המובהק שברור שיש מקום לטיפול. אם האנשים עם סרוטונין נמוך הם השקטים והמופנמים יותר, עם פחות בטחון עצמי, יותר חרדות ופחות חברים, לעומת האנשים הפתוחים והחברותיים יותר. אז יש לנו כאן בעיה. כיום החברה המערבית מעדיפה ומקדמת את האנשים המוחצנים יותר, הם מתקדמים יותר ונהנים יותר, האנשים המופנמים נדחקים יותר לשוליים. וכאן ישנה בעיה אולי ברמה הפילוסופית, האם זה מוצדק להעלות לאנשים המופנמים את הסרוטונין? כל אחד והתשובה שלו. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה, בהחלט זה דבר שמעורר חשיבה. מענין אותי לדעת איך בעלי מקצוע כמוך מתמודדים אם השאלה הפילוסופית שהצגתה, כי לדעתי זה גם נוגע לשאלות מוסריות ואיך הפסיאטר תופס את התפקיד שלו. ישנה איזשהי מדיניות מתי לא מתערבים במתן תרופות המעלות את רמת הסרוטונין?