דיסתימיה

אני סובלת מדיסתימיה כבר כתקופה של שמונה שנים,מאז גיל ההתבגרות.הבעייה כרונית והחריפה במהלך השנים (עקב שינויים חיצוניים)והוקלה לאחר מכן ,דבר שעזר לי לבקש עזרה לפני כארבעה וחצי חודשים,עם שחרורי מהצבא. אז התחלתי לקחת ציפראמיל כחודשיים ולאחר מכן עברתי לסרוקסט,שעזר לי בהרבה יותר כי היו לי גם חרדות מאוד קשות.כיום המינון שלי הוא 30 מ"ג סרוקסט. אני באמת מרגישה הרבה יותר טוב ואין מה להשוות בכלל,אבל עדיין לא כמו שקיוויתי -אני עדיין מוצאת את עצמי בדאון לפעמים בגלל אותן סיבות.אני עדיין לוקחת את החיים נורא בכבדות ועדיין קשה לי להיות שמחה ומאושרת.התהליך כנראה מתקדם ואני בכל מקרה נמצאת במצב יותר טוב מאשר הייתי ויותר "טוב לי בנשמה" אבל עדיין קשה ולא כ"כ רע כמו פעם אבל עדיין לא טוב...ועם ה"לא טוב" הזה קשה נורא... ולמה אני מספרת את כל זה? רציתי לשאול אותך ד"ר הידש מה הסיכויים לצאת מתישהוא לחלוטין מהדיסתימיה הארורה הזאת ולהתחיל ליהנות מהחיים? מה לעשות בינתיים? ובכלל אם תוכל לתת לי או להפנות אותי לחומר (רצוי בעברית) על דיסתימיה-אודה לך מאוד.וגם לחברי הפורום שיש להם בעיה דומה וישתפו . דרך אגב- לפני כמה זמן היתה באחד הפורומים הודעה על כך שנפתחה קבוצת תמיכה או משהו כזה לסובלים מדיסתימיה- מישהו יודע מה עם זה? תודה - יערה

ליערה שלום, את עושה את הדבר החשוב ביותר, את נלחמת בדיכאון ומנסה לשנות את מצבך. אני מדגיש שחשוב ביותר בגיל צעיר לטפל בדברים הללו ולא בגיל 40 לשאול כיצד בזבזתי את כל חיי. לכן תמשיכי ותצליחי. הטיפול התרופתי הוא חשוב ביותר אבל יש צורך גם במעשים ובניסיונות לשנות את המצב החיצוני. אני מקווה שתתקדמי בחיים תמצאי עבודה/לימודים, חברה ובן זוג, והנאה מנסיעות לחו"ל ובילויים. כל אלו כמובן שישנו את המציאות החיצונית והפנימית. כמובן גם טיפול פסיכולוגי רק יעזור. כך שיצאת עם משימות רבות, תמשיכי ותצליחי שיהיה לך רק טוב ואהבה דר' גיורא הידש