עצבות קשה

בימים האחרונים אני מרגישה איך הדיכאון שב לצבוע את חיי ואיך העצבות משתטלת עלי מחדש. אני יכולה סתם לעמוד להכין סלט ולהרגיש שאני רוצה לפרוץ בבכי. יתכן וזה שיחרור של כל המתחים מהמצב הפיזי שלי שלא היה מי יודע מה לאחרונה בלשון המעטה אבל אני ממש חוששת שאני חוזרת אחורה. גם הרגשת חוסר האוויר שווה לפקוד אותי והרצון לנשום עמוק כל הזמן וזה ממש אובססיבי. נראה לי כי לעולם לא אצא מזה באמת. ד"ר הידש, כבר אין לי כוח. הדימוי העצמי שלי מאוד נמוך. העלתי המון במשקל מאז הטיפול בסטרואידים ובמיוחד בתקופה האחרונה שהמינונים באמת היו גבוהים מאוד. קשה לי להסתכל על עצמי במראה ואני שונאת את מי שאני רואה שם. אין לי חשק לכל פולחן ליל הסדר הזה - לשבת ולהפגין שהכל בסדר כשבפנים כל מה שאני רוצה זה להעלם. אני מתפקדת כרגיל אך בפנים אי מרגישה כתפוח רקוב. אני ממשיכה לקחת את הרמרון 60 מ"ג וגם ציפרליקס 10 מ"ג אבל הנה הנפילות אף פעם לא מאחרות לבוא עצוב לי כל כך

לאריאל היקרה נראה לי שחופשת הפסח אינה משפיעה עליך לטובה, את אוהבת להיות עסוקה ופעילה ופסח הוא חג קשה, הוא חג משפחתי ורבים מרגישים ירידה לפני הסדר הממשמש ובא עלינו לטובה. הנחמה העיקרית היא שליל הסדר יעבור..... בכל ליבי אני מקווה שמדובר במשהו זמני ועם סיום החופשה מהלימודים תחזרי לפעילות עם כוחות רעננים. תשמרי על עצמך ואל תתני לירידה הזמנית להשפיע על מצב רוחך ואל תתני למחשבות הפסימיות והחרדה מפני דיכאון לגבור עליך. תשמרי על עצמך, בטוח שהחג יעבור ונחזור לשגרה ביי הידש

תודה על התמיכה. העניין הוא שזה היה קיים גם לפני חופשת הפסח- כשעוד עבדתי. אני מרגישה חסרת אנרגיות לחלוטין , מין עייפות וכבדות. אני לא יודעת אם זה הלופוס או עייפות על רקע נפשי אני רק יודעת שזה מנע ממני לתפקד כמו שצריך- אני בקושי זזה