הפרעות אכילה

שלום ד"ר הידש. אני בת 26. בשנתיים האחרונות ירדתי במשקל. היום משקלי נע בין 45 - 47 וגובהי 163. היתה תקופה שבה לא אכלתי הרבה, ועכשיו אני אוכלת (לא יותר מידי) וכשאני מרגישה "מלאה" אני מקיאה. היתה לי שליטה מלאה על מה שאכלתי, ועכשיו אני מרגישה שהשליטה הולכת ופוחתת. לפעמים אני חושבת שאם אני רק ארצה, אני אוכל להפסיק עם זה, אבל בפעמים אחרות אני מרגישה שאני לא מצליחה להפסיק עם זה. קראתי חומר על אנורקסיה ובולמיה, אבל לפי הסימנים למחלות אני לא מצליחה לשייך את עצמי לאף אחד מהם. אני לא יודעת מה לעשות. האם לפנות למישהו, ואם כן למי? ואולי פשוט לתת לעצמי זמן ועם המון רצון טוב, אני אתגבר על זה!?

לחגית שלום, אני מבין שאת מודאגת, כדי להרגע הדבר הבטוח ביותר הוא להגיע לאבחון טוב ולראות את כל התמונה. האדם הוא מורכב מאוד, ופרט למשקל, הקאות וכדומה צריך לראות את האדם בשלמותו. לכן עדיף שתפסיקי לחפש לעצמך את האבחנה אלא תפני לפסיכיאטר שיאבחן. בגיל העשרים אני נוהג להמליץ על טיפול נפשי, בעיקר שיחות אבל גם תרופות כיוון שזהו גיל שבו האדם מקבל את החלטות החשובות ביותר לעתיד. א. בן זוג, ב. מקצוע ג. סגנון חיים, תל-אביב שונה מהצפון, וניו יורק שונה מישראל. כל שלוש החלטות הללו, השפעתן לטווח ארוך והן מסכמות את גיל הילדות. לכן לדעתי עדיף להיות במצב הטוב ביותר שניתן. לכן המלצתי היא שתראי את כל האדם שבך, ואולי כדאי לפנות לשיחות כדי שתוכלי לקבל את החלטות הטובות ביותר בשבילך! שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש