מוטרדת מאד

דר' גיורא הירש שלום רב. אני מתנצלת מראש על המכתב הארוך, אני מקווה שזה לא ימנע ממך מלקרוא אותו ואת כולו עד סופו, ואני מודה לך מראש על הסבלנות. לפני כארבע שנים עברתי חוויה טראומתית מאוד במהלך טיול בארץ אחרת ומאז אני מרגישה שחיי ה שתנו לחלוטין. בתקופה סמוך למקרה סבלתי מחרדות קשות, פחד לשהות במחיצת אנשים, מחשבות אובדניות, בכיתי המון הייתי מאד מבולבלת, לא מבינה מה עובר עלי, קושי רב בלבטא ולהסביר את אשר עובר עלי, וכשכבר הייתי בחברת אנשים הייתי מאד מכונסת בעצמי, מרבה לשתוק והראש לא היה נח לרגע ממחשבות וניתוחים של עצמי על עצמי ועל הסביבה, ניתוחים שליליים כמובן. (דימוי עצמי נמוך ביותר או יותר נכון - הייתי ממש אבודה ולא מחוברתלעצמי בגרוש). יש לציין שלפני המקרה הייתי בחורה אופטימית, עם שמחת חיים ואמונה רבה בעצמי. כחצי שנה אחרי המקרה הלכתי לטיפול פסיכולוגי למשך שנה. הטיפול עזר לי קצת "להתרוקן" קצת איזן אותי ויש לציין שכארבע שנים אחרי התקופה הקשה שעברתי, אני בהחלט במקום ובמצב טוב יותר היום משהייתי בעבר. אני מבינה יותר טוב את עצמי ומצליחה לתקשר יותר טוב עם אנשים, אך עדיין מלווה אותי תחושה תמידית של לחץ, פחד לדבר , פחד להסתכל לאנשים בעיניים. הרבה פעמים אני נכנסת למצב של לחץ קשה לריסון ומרגישה שהמוח שלי עוד מעט יתפוצץ מרוב פעילות, נראה לי שזו חרדה או/ומתח מאוד עמוק ,אני חשה קשיחות בשרירי הכתפיים והעורף באופן תמידי - יותר מכל אני חשה שההתקדמות שלי מאוד איטית, שייתכן שאני זקוקה לטיפול תרופתי על מנת לאזן יותר את הפעילות המוחית שלי. אני מתפקדת, עובדת, לומדת אבל הכל בא לי קשה מידי, אני מכריחה את עצמי לעשות דברים , מכריחה את עצמי לקום בבוקר... אני מתכוונת ללכת לפסיכיאטר לייעוץ. האם אתה חושב שאני זקוקה לטיפול תרופתי? האם ייתכן שחוויה שעברתי לפני 4 שנים יכולה להצדיק טיפול תרופתי, או אולי אני צריכה לעשות הרבה ספורט ולראות פסיכולוג וזהו? לא הייתי רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי, הייתי רוצה למצוא תרפיה בדברים אחרים ורק קצת למתן את תחושת הלחץ הפנימי הזה, התמידי. לרסן קצת את הפחד המקפיא לפעמים מלשוחח עם אנשים ולהסתכל להם בעינים, וכמובן להרגיש יותר טוב עם עצמי ולהיות מסוגלת באמת לשים את החוויה הזו שעברתי מאחורי, לא להבהל ממנה כ"כ שהזכרון שלה לא יהיה כה דומיננטי. אני שוב מתנצלת על המכתב הארוך, זו הפעם הראשונה שאני מתיעצת עם איש מקצוע בנושא ובכזו פתיחות ועוד באינטרנט, לא הייתי מאמינה על עצמי, ואני אומרת את זה לחיוב לשם שינוי. אודה לך מאוד על תשובתך, המוטרדת.

למירי שלום, קראתי את כל מכתבך והייתי מנסה לנסח את השאלה שלך קצת אחרת. אם את שואלת האם את חייבת טיפול תרופתי? התשובה היא לא , אינך חייבת. אם כפי ששאלת האם האירוע מצדיק טיפול תרופתי? לשאלה זו אין לי תשובה, מצדיק זה דבר יחסי מאוד. בכל אופן אם השאלה היא: האם טיפול תרופתי עשוי לעזור לי ומהר? התשובה היא כנראה שכן ולדעתי זו השאלה הנכונה. כיום הטיפולים התרופתיים אינם ממכרים ואינם גורמים נזק ולכן השימוש בהם הוא דבר יחסי וצריך לשקול את התועלת מול נזק אפשרי. את מתארת מגבלות רבות שאת מתמודדת איתם עם פגיעה די חמורה בתפקוד דברים אלו חשובים וכדאי לשפר את המצב ולהרגיש טוב יותר. בהבדל מטפול פסיכולוג, הטיפול התרופתי עוזר מהר יותר, ובהבדל ממה שמקובל לחשוב, לדעתי גם לטיפול פסיכולוגי עלולות להיות תופעות לוואי..... לצערי אין תשובה חד משמעית, הדברים יחסיים, עם זאת אפשר לאמר שאין סיכון גדול בלנסות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה. נראה לי שאני בהחלט אנסה. כל טוב, מירי.

תופעות אלו חמורות יותר מהטיפול התרופתי... תרופה בדרך כלל נבדקת הייטב ועוברת אי אילו בדיקות וכד' . פסיכולוגים ובעיקר טראפיסתים שהפירצה בחוק מאפשרת להם לעסוק בנפש עלולים לגרום ל"תופאות לוואי קשות". ולעיתים הרסניות... פני לרופא פסיכיאטר. וחפשי אחד מיקצוען . אל תתפשרי בפחות מאדם שהשקיע את שנותיו בלימודי רפואה לטובת כל מיני "חכמולוגים" שחושבים שהם המציאו את תורת הנפש... ושרק רק רק יהיה טוב.