הפרעות אשיות, סכיזופרניה או דיכאון

אמי מאושפזת באשפוז יום בבית חולים פסיכיאטרי כבר תקופה ארוכה, וזאת לאחר שאובחנה כסובלת מחרדה, דכאון ומחשבות שווא. האישפוז הזה הגיע אחרי סדרה של טיפולים ושפוזים מגיל צעיר, אך לעולם לא הייתה במצב כמו עכשיו: חוסר תפקוד, חוסר התלהבות, אפאטיות, קשיים בזיכרון, קושי בריכוז |(שהיה קיים קודם אך החמיר מאוד מאוד) שיפוט לקוי, עייפות, חרדות משתקות. לאחר תקופה מסויימת הודיעה המטפלת שלה שהאבחון היה לקוי, ושלא מדובר בדיכאון, אלא בהפרעות אשיות חמורות, מלוות בדיכאון, והטיפול התרופתי שונה בהתאם. אחר תקופה של מס חודשים, ולאחר הטבה משמעותית במצב, ולאחריה הידרדרות קשה, הודיעה המטפלת כי ההבחנה היתה לקויה- וכי מדובר במחלת נפש (שהסימפטומים שלה דומים לסכיזופרניה) המלווה בהפרעות אשיות ולא בדיכאון כלל, וכרגע משנים שוב את התרופות. מה שאישר לדברי המטפלת את האבחון הוא מבחנים קוגניטיבים שנערכו, והושוו למחנים דומים שעשתה לפני כ 5 שנים. התוצאות מעידות על התדרדרות רבה ביכולות השכליות- הזיכרון, הריכוז וכו... יש לי מס שאלות: א) חקרתי וחיפשתי ולא מצאתי חומר על הפרעת אשיות שמאפיינת אותה באופן קולע. האם באמת מדובר בהפרעת אשיות? ומה ההבדל בין אותה הפרעת אשיות למחלת נפש, אם לשתיהן יש בסיס גנטי והופעה חוזרת מהילדות? ב) ההתדרדרות ש"גילו" המבחנים היא ברורה, וניתן לזהות אותה גם בלי מבדקים פסיכולוגים, אולם להרגשתי\ מדובר בתוצאה של הטיפול התרופתי החזק שהיא מקבלת (שכולל, חוץ מתרופות אנטי רכאונית ופסיכוטיות גם 4-6 כדורי קלונקס ביום). המטפלת מכחישה, וטוענת כי אין כל קשר בין התדרדרות ביכולות הקוגנטביות לטיפול תרופתי. האם זה נכון? (קראתי על תופעה של "דמנציה" שנגרמת עקב טיפול תרופתי, ומזכירה מאוד את מה שעובר על אמא שלי) ג) איך אפשר להבחין בין האבחנות, ולהבין סופית מה הבעיה, וחשוב יותר, מה הפתרון? האם הפתרון הוא תרופתי בלבד, או שיש חשיבות גם לטיפול פסיכולוגי? תודה.. וסליחה על המכתב הארוך... הבת

א) הדבר שייחודי לסכיזופרניה זאת ההידרדרות הקוגנטיבית, הרגשית והתפקודית המתמשכת. בהפרעת אישיות קיימת פגיעה אך היא יותר סטטית וגם אין מחשבות שווא וכושר השיפוט הוא תקין. ב) תרופות אנטי פסיכוטיות יכולות להוריד את היכולת הקוגנטיבית והרגשית אך קיימת טענה שהתרופות הא-טיפיות דווקא תורמות לחיזוק היכולת אם כי ייתכן שטענה זאת מבוססת בעיקר על מיעוט תופעות לוואי נוירולוגיות. ג) טיפול פסיכולוגי תמיד יכול לעזור שכן לאדם יש גם נפש ולא הכל מבוסס על איזון ביוכימי.

מקריאה בנושא, הבנתי שיש איזשהו שלב שמחלת הסכיזופרניה מתייצבת. מה אומר מונח זה? האם הכוונה שאין יותר התקפים פסיכוטיים? עד איזה רמה הירידה הקוגנטיבית מגיעה בסכיזופרניה? האם הדבר תלוי בכמות ההתקפים הפסיכוטיים, או במשך הזמן שאדם היה נתון במצב פסיכוטי? אם הקשר לירידה הקוגנטיבית תלוי במצב הפסיכוטי, יוצא מכך שלתרופות יש משמעות של שמירה מסויימת על המח. קראתי איזשהו מחקר, שאומר, שאם יזהו את האנשים המיועדים להתקף פסיכוטי,טרום ההתקף הראשון, דהיינו , במצב הטרום פסיכוטי, ואלה יקבלו טיפול נוירולפטי עוד לפני שחוו התקף פסיכוטי ראשון - ימנעו נזקים מוחיים, ויש סיכוי גדול להבראה. האם יש אמת בגישה זאת? איך בדור שלנו אין עדיין תשובה מוחצת למחלה זאת? האם זה בגלל העובדה, שלא מוקצים מספיק משאבים למחקר? מתנצלת שההודעה ארוכה - אך מי שמבין את הקושי של הבעיה - יסלח. תודה

לבת שלום, נראה שמריבוי האבחנות התבלבלתם לגמרי. בגיל מבוגר הייתי שם את האבחנה של הפרעת אישיות בצד ומטפל בדיכאון ובמצב הפסיכוטי (שעלולים להיות קשורים, ישנו מצב של דיכאון פסיכוטי), את צודקת שאין הרבה טעם לבצע כעת מבחן קוגניטיבי כיוון שגם קלונקס וגם דיכאון פוגעים במצב הפסיכוטי באופן ברור. אם הדברים הם כפי שאת כותבת, אני חושב שהדרך הטובה ביותר לצאת מכל הבלגן היא לפנות לייעוץ נוסף אצל אחד המומחים הראשונים בארץ לשם איבחון. במיוחד במקרים מורכבים מקובל ואפשר להגיע לחוות דעת שניה, כדאי לשמוע עוד דעה של רופא שיבדוק את אמך. את כבר מבינה שהדברים אינם פשוטים ולכן המלצתי על חוות דעת שניה, אני מקווה שאחר כך הדברים יהיו יותר ברורים, שבוע טוב דר' גיורא הידש

איך אפשר להשיג חוות דעת נוספת? לאן לפנות?