אין לי כח

איך יכול להיות דבר כזה, שככל שאני משתדלת יותר - נעשה יותר גרוע. כמעט כמו הבעיה של אדיפוס המלך. כאילו מישהו מכוון את הדברים נגדי. אל נא תחשבו שאני פרנואידית. הבעיה לא במישור הזה. זה כאילו שיד נעלמה, דואגת שדברים ישתבשו, למרות ההשתדלות, ואני נפגעת על ימין ועל שמאל הן מהאנשים, שעולים על הרגישויות שלי, והן בגלל שאיני מסוגלת לשמור ולהגן על עצמי, וזאת כבר בעיה לא פשוטה. איך יוצאים ממצב זה?

שלום המעגלים הסגורים הללו מוכרים היטב. את חלשה ואז כל פגיעה קטנה מכאיבה מאוד, כאשר נפגעים אז נחלשים יותר ושוב כל פגיעה כואבת ומחלישה. הדבר דומה לכוויה היכן שהעור דק ורגיש, כל נגיעה קטנה גורמת לדימום וקריעה של העור, ואז העור עוד יותר רגיש. עד שלא מגינים על המקום וחובשים אותו לא יתכן ריפוי. לכן, במצבים כמו שאת מתאר/ת כדאי מאוד ללכת לכיוון התרופתי. זה כמו התחבושת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני מחזקת את ד"ר הידש.ממליצה לך מאוד להתייעץ עם פסיכיאטר ולקחת תרופות.זה באמת כמו "לחבוש את הפצע" (אגב,אהבתי את השימוש בדימוי הזה-מאוד מתאים) אני קוראת לזה "קביים"-עזרה זמנית.כי לפעמים זה קורה שקשה מדי (או בלתי אפשרי) לצאת מזה לבד.אני אישית,התלבטתי קשות וכיום מרגישה חדשה כמעט לגמרי (נוטלת פאקסט כחודשיים).ממליצה לך.לא לפחד.

אני באותו מצב וניסיתי גם תרופות. כלום. כלום. כלום. כל מה שנבנה בטיפול יורד לטימיון. לא רק שאין תחבושת, אלא מגרדים לי בפצעים בכח כל הזמן. מי רוצה לחיות ככה?