"חרדת נטישה"
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רב, לפני כשנתיים חברי אובחן כבעל "חדרת נטישה". מדובר על בחור בן 18. הטיפול הופסק ביוזמתו, והמצב לא השתנה. קראתי ברשת על התופעה, ובגדול, הבנתי שהמחלה מופיעה לרוב בגיל הרך, ורק לעיתים "גולשת" לתקופת ההתגברות. הסיבה לכך, שוב לפי מה שהבנתי, נטועה בהגדרת המחלה: שלב התפתחותי שבו חווית החרדה קשורה לפרידה מהורה (בדר"כ האם), ואשר בהכרח מלווה בסימפטומים מאד ברורים, כגון: פחד מאבדן (מוות/פרידה) של ההורה, הרטבות, סיוטים, אי-הליכה לבית ספר, רצון לישון עם ההורים וכיו"ב. אי לכך ובהתאם לזאת (וכמובן, בהנחה שהדברים הנ"ל מדויקים), מבלבלת אותי העובדה שכל אלה אינם (!) תקפים לגביו. בעקרון, הבעיה שלו (תהא אשר תהא) מתבטאת בהתנהגות אובססיבית לגבי בנות הזוג שלו במערכות היחסים הרומנטיות שלו. האובססיביות מתבטאת בעיקר בהטרדה (שמתקבלת ב"הסכמה" לאור מצבו), אלימות מילולית ודכאונות חוזרים. כיצד ניתן ליישב את אבחנתו של הפסיכולוג עם ה"עובדות בשטח"? עיזרו לי לעזור לו בבקשה...
שלום, אומנם הגיוני שתהיה הקלה בחרדות עם הגיל אבל לדעתי אין זה כלל שהדפוס ההתנהגותי והחרדות חולפות. חשוב להיות בפסיכותרפיה כדי לטפל בבעיה אצל רבים היא לא חולפת באופן ספונטני-מעצמה שבת שלום, דר' גיורא הידש
