עיצה בבקשה...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לד"ר הידש ולחברי הפורום, אני בת 25 הסובלת מחרדה חברתית קלה, עד כה החרדה לא הפריעה לי וניהלתי חיים תקינים לחלוטין. מכיוון שמצאתי את עצמי בשלושת החודשים האחרונים מתרוצצת בין ראיונות עבודה והרבה בבית, שמתי לב שהחרדה בכלל והחרדה החברתית בפרט עלתה ולכן פניתי לרופאת המשפחה על מנת להתחיל טיפול תרופתי, עד שאעבור את התקופה הזאת. מזה חמישה שבועות אני משתמשת בפלוטין 20 מ"ג ולא חשתי בשום שינוי או אפילו בהרעה והחמרה של החרדה. היום, כשחזרתי לרופאה היא החליפה לי את הכדורים לסרוקסט 20 מ"ג. אני מאוד מתלבטת אם להמשיך את הטיפול התרופתי או לנסות להתגבר על התקופה הזאת בכוחות עצמי, אני חוששת מתופעות הלוואי ומהתופעות שיתלוו לגמילה מהתרופה כשארצה להפסיק. האם לא עדיף לרדת בכלל מעניין התרופות ולנסות להתמודד? או שאני בכל זאת אנסה את הסרוקסט? מה דעתכם? תודה מראש! מעיין
למעיין שלום, ראשית אין לך מה לחשוש מהטיפול התרופתי וגם לא יהיו לך תופעות "גמילה", אפשר להירגע.... הטיפול עם נוגדי דיכאון הוא עדין ובדרך כלל אין בעיות מיוחדות. עם זאת רציתי לענות לך באופן כללי יותר. כיום הגישה שלי מעט שונה ואני מעודד מאוד את החברה הצעירים להגיע לטיפול נפשי-בטיפול אני מתכוון לכל הטיפולים, שיחות ותרופות. לדעתי בעשר השנים בין 23 ל-33 בערך האדם קובע את עתידו ולכן חשוב ביותר שיהיה במצב נפשי טוב ככול האפשר. במשך השנים הללו העתיד נקבע בשלושה תחומים. ראשית, בן או בת הזוג. 2. בחירת המקצוע 3. אורח החיים והקריירה. יש מי שיבחר לגור בכפר ויש מי שבתל-אביב, אלו חיים שונים לגמרי, כך גם אולי בניו-יורק. אולי תלכי לחיים אקדמאיים ואולי ללמוד מקצוע. כיוון שכל שלושת התחומים קובעים את עתידך ואת החיים שלך הבחירה קשה מאוד ולכן עדיף להיות במצב נפשי טוב ככול הניתן. לכן בכללי, המלצתי היא שתגיעי לטיפול, שיחות או תרופות ולא לוותר. שבת שלום, דר' גיורא הידש
מטפלים בחרדה חברתית באמצעות טיפול קבוצתי-קוגנטיבי-התנהגותי (GCBT) ולא באמצעות תרופות לפחות לא במקרים הקלים של חרדה חברתית. יש קבוצות במרפאת חוץ בגהה או באיכילוב.
