שאלה דחופה לד"ר הירש

שלום אני בת 33- לפני כמה חודשים סבלתי מהתקפי חרדה ומעצבים מאוד רופפים בעקבות שורה של לחצים בחיי. מאז עברו התקפי החרדה (ללא תרופות),אולם אני כל הזמן לא מרגישה טוב - כל הזמן חלשה ,נפחדת ,רועדת,אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי כעל "לא נורמלית" אין לי בטחון עצמי כמו בעבר ,אין לי מרץ,אין אנרגיות ,כל הזמן אני פוחדת ממחלות, יש לי בעיות בלזכור מילים,נדמה לי שיש לי תחושה של חנק בגרון,אברים רדומים בגוף, אני רוב הזמן "בוהה באויר" - אם הייתי מסתכלת על עצמי מהצד הייתי חושבת שיש לי עסק עם בחורה "תמהונית". אני שוב מדגישה - זה לא התקפים שבאים והולכים ובינהם יש רגיעה , זה גם לא "הפחד מהפחד" כי אני לא פוחדת מהתקפים נוספים , אם ככה , מה הסיבה לכל התופעות הגופניות שהזכרתי , למה אני כל!!!! הזמן לא מרגישה טוב למרות שכל הבדיקות שעשיתי אצל הרופאים תקינות ? האם זוהי חרדה כללית ? האם זהו דכאון ? מה זה למען השם ? שמעתי על כדור "סרוקסאט" - האם הוא יכול לעזור לי להרגיש טוב ? האם מצב הרוח והאנרגיות שהיו לי יחזרו ? תודה על תשובתך המהירה

למיטל שלום, כל מה שאת כותבת הוא הגיוני וכנראה נכון. אחרי ההתקף החריף של החרדה שהיה אולי התקף של פאניקה החלה חרדה כללית כפי שכתבת. חרדה מתבטאת פעמים רבות בתחושות גופניות שונות ומשונות אשר "מטרתן" להפחיד אותך. כאשר החרדה נמשכת תקופה ארוכה גם מצב הרוח יורד. להרגיעך, את סובלת אבל את בהחלט נורמלית. עם זאת איני רוצה לקבוע אבחנות מבלי לראותך, הדברים שאת כותבת הגיוניים ויתכן מאוד שהמצב הוא של חרדה כללית. אני ממליץ שאת האבחנה הסופית יתן פסיכיאטר שיבדוק אותך וגם ימליץ על טיפול.

ערב טוב במהלך שלושת השנים האחרונות הייתי מטופלת בהתקפי חרדה בprizma 20 mg בשילוב עם clonex o.5 bid . בחצי שנה האחרונה ירדתי באופן הדרגתי מכדורי ה clonex ( כמעט ללא כל תופעות לוואי ) ולאחר שסיימתי התחלתי לרדת בהדרגה מכדורי ה prizma . כיום אני לוקחת חצי כדור prizma בבוקר והתחלתי לסבול מבחילות נוראיות ( בנוסף לכאבי ראש שהבנתי שנפוצים יותר כתופעת לוואי ) האם זו עשויה להיות תופעת לוואי של הירידה מהכדור? (אני לא בהריון!)

היי מיטל השתמשתי בשאלתך גם בתשובתי לחגית - לעיונך ואשמח עם תגיבי גם על ההיבט השני. תודה דר' גיורא הידש

קודם כל ברצוני להודות לך על תשובתך הממצה. אין ספק שאחד הדברים המעסיקים אותנו הסובלים מ"מחלות נפש" (ו - כן , אני לא חושבת שצריך להתעלם מן העובדה שכרגע נפשנו פצועה ,כואבת ,מדממת וחולה) הוא הנושא "האם אני נורמלי" ? -כי הרי כל בן אנוש פוחד באיזשהוא מקום לאבד את שפיותו ולהשתגע או לא להראות נורמלי בעיני אחרים,ובכלל לא להרגיש נורמלי . אולם - פעם קראתי ספר שבו נאמר שאדם נורמלי תמיד יטען שהוא לא נורמלי ואדם משוגע תמיד יטען שהוא נורמלי - וכל זאת מהסיבה הפשוטה שכל עוד האדם הסובל מודע לעובדה שאולי הוא הולך להשתגע ,ופוחד מכך הווה אומר שהוא מאד מחובר למציאות ואילו אדם שאיבד קשר עם המציאות - לא מודע לכך כך שהוא כלל לא חושב על היותו "לא נורמלי". אני יודעת שאני מנסה להרגיע את עצמי שאני לא הולכת ומשתגעת - וגם קיבלתי חיזוק גם ממך ד"ר הידש , מכאן אולי נובעת גם ההתנגדות הגדולה שלי לתרופות - כי אז לדעתי זאת החותמת לכך ש- זהו !!! המושג "חיה על כדורי הרגעה" יהיה נכון גם עליי ואני ממש ממש פוחדת מזה . מיטל