למומחה שנה טובה

לפסיכיאטר שלום אני בן 27 , כל חיי תפקדתי עד שעזבתי באמצע את הצבא בגלל משברים שעברתי . מאז אני לא עובד . בהתחלה השלתי את עצמי שאני יכול לעבוד, ניסתי לעבוד וכל פעם היו מפטרים אותי בטענה שאני איטי נורא ולא נראה להם. לאחר ארבע בערך שנים כולם התיאשו ממני ואמרו לי שאני צריך לטפל בעצמי כי אולי משהו נפשי גורם לי לא לעבוד. נבדקתי אצל נוירוג ויש לי דילדול שרירים שזנחתי לפחות 6 שנים. מאז ששוחררתי מהצבא ולא עבדתי מיד הרגשתי מתח וסבל נפשי מזה שאני לא עובד ולא מצליח להשיג יכולות של תפקוד שעשויים להביא אותי לעצמאות . המצפון שלי העיק מאוד ונכנסתי לחרדה של מה יהיה איטי ואחר כל לדיכאון סמוי שהוביל להפרעות בזיכרון שגם את זה זנחתי. רציתי ללמוד והפרעות קשב וריכוז הפריעו לי כולל אי שקט וחוסר התעניינות בכל דבר. מוחי היה עסוק רק בדאגות של מה מה יהיה איתי ודיבורים פנימיים נחושים שאני חייב להתחיל לתפקד ולהתרכז בלימודים ולתפקד ולעבוד אבל כל אלה היו רק דיבורים משום שבפועל לא הצלחתי. כל דבר קשה לי לעשות . אפילו לסדר את החדר לא סידרתי חצי שנה, למרות שיש לילות שאני אומר לעצמי שאני אסדר אותו בנחישות ומשתמש בדימיון מודרך ובכל השיטות וכלום לא עוזר . אז בשנים האחרונות אני מודע לכך שאני צריך לעשות משהו עם הסבל הזה ולבקש עזרה כי אני מת לתפקד כי קשה מאוד לא לקבל הכנסה במשך 7 שנים מאז הצבא. לכן לפני שנה החלטתי לתבוע ביטוח לאומי . כל יום הייתי אומר שאני אעשה את זה אבל פחדתי שזה לא יועיל לי ורק יזיק לי לרישיון נהיגה. לכן העדפתי להיות בריא בנפשי ולהצליח לתפקד ולא להצטרך את הביטוח הלאומי . אני מת לתפקד. אם פעם לא הייתי מודע למצבי אז כיום אני בוכה ומתפלל לאלוהים בבכי וברצון חזק שאצליח לתפקד. אז המשפחה שיכנעו אותי שאם אלך לבקש טיפול נפשי אז אעבור את המשבר ואז אשיג את החלום שלי שהוא לתפקד ולעבוד . אבל, כיום לאחר מספר חודשים של טיפול נפשי אני רואה שלא השגתי את המטרה ואני סתם רשום במשרד הבריאות כחולה נפש. ואני שואל מה עושים כדי לצאת מהחוסר תפקוד שאני נמצא בו . אני רואה שזה לא עזר לבקש עזרה-האם אני לא דפוק שהאמנתי לכולם שאתפקד אחרי טיפול ? כי אני רואה שזה לא עזר לי לכן אני מאוכזב ואני לא רואה תקווה שאעבוד . כל החברים שלי שגדלתי איתם עובדים ונוצר ביננו פער חברתי עצום שמבודד אותי ומשאיר אותי מאחור . מה אני אעשה עם עצמי?

ליניב שלום, נדמה לי שכבר כתבת בפורום אבל איני זוכר בדיוק ויתכן שהיה זה משהו אחר שנמצא במצב דומה. לא הצלחתי להבין ממכתבך האם מדובר על מחלת שרירים או שמחלה כזו אינה קיימת? האם מדובר בתסמונת העייפות הכרונית? מה האבחנה של הנאורולוג ושל הפסיכיאטר? לצערי הטיפול לא עזר לך, אם היית בטיפול מרפאתי בלבד אז אין רישום של הבעיה הנפשית במשרד הבריאות, רק אשפוזים נרשמים. לכן אני חושב שאין לך הרבה ברירות אלא להמשיך בטיפול הנפשי וכנראה להתחיל גם תהליך של שיקום. פרט לבעיה של העבודה יש לך בעיה חברתית ותפקודית במספר משורי חיים. דר' גיורא הידש פסיכיאטר מומחה

הביקור אצל הנוירולוג היה בשנת 1997 ותוצאותיו מצביעות על כך ש: "קיים דילדול שרירים ב BICEPS AND TRICEPS אשר דלים מאוד יחסית למבנה הגוף. בבדיקה רושם על חולשה פרוקסימלית של גפיים,החזרים גידיים תקינים, לא הופקו החזרים פתולוגיים,תחושה תקינה. הפניה למכון EMG. הפניה למעבדה בדיקת CPK" לפי תוצאות בדיקת EMG בכל ארבעת הגפיים הכל תקין ואין לי בעיה בהולכה חשמלית . גם בדיקת CPK תקינה . עלי לציין שמפנים אותי הרבה לבדיקת CPK היות ושבעבר ה CPK לא היה תקין מספר פעמים . אין לי מושג מה זה בכלל חולשה פרוקסימלית, זה היה בשנת 1997 כאשר פחדתי שזה חולשה נפשית ואז לא הלכתי לנוירולוג . ראיתי שהבדיקת EMG תקינה ואז לא הלכתי יותר לנוירולוג. שלחו אותי לפיזיותרפיה ולא הייתי מסוגל לעשות בבית תרגילי בית. לפני שנה וחצי גם נכנסתי לאנורקסיה שעליה גם כתבתי תגובה כאן בפורום למישהי בימים האחרונים. אני מניח שהאנורקסיה הוסיפה נזק לשרירים כי הייתי צם ולא אוכל דברים בריאים. לגבי הרישום, אני פניתי לבריאות הנפש ששייך למשרד הבריאות . ולפי מה שאמרו לי יש רישום בפתיחת תיק שכבר פתחו לי . אולי היה בעצם עדיף לגשת לפסיכיאטר של קופת חולים . אני לא יודע. שלחו אותי למרכז שיקום תעסוקתי ועשו לי אבחון שבסיכומו כתוב : "נמצא חסר כושר עבודה בשלב זה בחייו.מבחינתנו הסתיים הטיפול בעניינו..." כמה חבל, אבל אני לא מתכוון לוותר למזל הרע בכל כך בקלות . אני מקווה שאצליח בזה. גמר חתימה טובה וכל טוב