לאן כדאי לפנות?

יש לי ילדה בת שש וחצי ולאחרונה אני בטוחה שהיא צריכה עזרה מסוג כלשהו אבל אני לא יודעת לאיזה כיוון ללכת. מצד אחד, מגיל 5 היא התחילה לדבר על התאבדות ורצון למות, ואז היא התחילה טיפול פסיכולוגי של פעם בשבוע, שנמשך עד היום, ונאמר לנו במסגרת הטיפול, שהיא מודעת מאוד למשמעות של דבריה, היא יודעת מה זה מוות וכולי. בערך בגיל 5 וחצי התחילו לה טיקים שונים, שנעלמו לאחר כמה חודשים. וכעת שוב הטיקים חזרו במלוא עוצמתן, אפילו מוגברים. והיא שוב מדברת על רצון למות והתאבדות. אני לא חושבת שהיא מודעת לטיקים כי היא לעולם לא הזכירה אותם. בבית הספר היא תלמידה מצטיינת מאוד והתנהגותה למופת. לעומת זאת בבית, יש לה לעיתים התנהגויות "מופרעות", אימפולסיביות שלא ניתן לרסן, הצקות לאחיה הקטן, ובכלל, התנהגויות שלא מתאימות לגילה. לעומת זאת, כשהיא יושבת לקרוא, למשל, היא שקטה לגמרי, מרוכזת ויכולה לקרוא שעות. בגלל כל הניגודים האלה קשה לי לדעת מה קורה לה - לפעמים היא מתנהגת ממש כילדה היפראקטיבית ולפעמים (בבית הספר או כשהיא מרוכזת) היא ממש ילדה אחרת. מצד אחד היא מאוד בוגרת בנפשה ושואלת מגיל צעיר מאוד שאלות פילוסופיות על החיים ועל המוות, ומצד שני מבחינה רגשית היא מתנהגת כילדה בת שנתיים. יש לה אלמנט קיצוני של קינאה באחיה הקטן, בן השלוש (הבוגר נפשית ממנה בהרבה). הפסיכולוג שלה סבור שהיא לא צריכה פסיכיאטר מאחר והיא משתפת פעולה בטיפול ולא מתנהגת שם כילדה עם בעיה של היפראקטיביות או משהו כזה. השאלה שלי היא, לאיזה כיוון כדאי לפנות - המשך טיפול פסיכולוגי בלבד, פניה לניורולוג או שמא פניה לפסיכיאטר?

שלום רב, איני פסיכיאטר ילדים אבל אשתדל לנסות לכוון אותך באופן כללי. אני חושב שאת רוב התשובות הפסיכולוג המטפל בילדה צריך לתת, כעת הוא אחראי על הטיפול בילדה ולכן מעת לעת צריך לעשות הערכת מצב , לעבור על המטרות בטיפול, אלו מטרות הושגו ומה המצב הכללי. אם גם חוות הדעת של המורים בקשר לריכוז ולקשב של הילדה טובים, סביר להניח שאין מדובר בהפרעת קשב. לא כתבת כמה זמן הטיפול הפסיכולוגי והאם את מרוצה ממנו. עם זאת פעמים רבות יש מקום לחוות דעת שניה (בכל נושא מורכב), וכנראה שפניה חד פעמית להערכת מצב והמלצות אצל פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער עשויה לעזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש