חרדת נטישה

אני אם לילדה בת שמונה שבסוף שנת הלימודים האחרונה(סוף כיתה ב')לא הסכימה ללכת לביה"ס, וכמו כן חלה נסיגה ביציאתה מהבית גם בשעות אחה"צ. היא עברה איבחון ע"מ לשלול חוויה טראומתית שהביאה אותה להתנהגות פתאומית זו ואבחנה זו אכן נישללה. נאמר לי שהיא סובלת מחרדת נטישה וכבר כחודשיים היא מטופלת בטיפול באומנות. יש התקדמות בפעילותה אחר הצהריים(בריכה, חברות וכו..)אך לבית ספר היא מסרבת ללכת בלעדיי. אני נישארת איתה במשך שעתיים כל יום והפרידה קשה. לאחר שאני הולכת היא יושבת במהלך כל היום במזכירות ביה"ס עם המזכירה שאותה היא מאוד אוהבת וסומכת עליה והיא מסרבת להיכנס לכיתה, אפילו שזה "עולה" לה בשעות של ישיבה אחר הצהריים על מנת להשלים את החומר ע"ח בילוי עם חברות או צפייה בטלויזיה. עליי לציין שהמורה שלה עושה מאמצים רבים וכנים כדי להקל עליה, ואת הילדים בכיתתה היא מאוד אוהבת והם מאוד אוהבים אותה. שאלתי היא האם נכון לאפשר לה כרגע את המעבר ממני אל דמות שהיא סומכת עליה אפילו במחיר אי כניסתה כרגע לכיתה? האם כדאי לשקול טיפול תרופתי ותוך כמה זמן תרופות משפיעות? האם טיפול בהיפנוזה עשוי להיות יעיל במיקרה זה? אודה מאוד לתשובתכם, אמא שעוד מעט מתייאשת....

אם אין לך מה להגיד למה את(ה) כותב שטויות ?

לדליה שלום, צר לי שאיני עוזר לך והסיבה לכך היא שאינני פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער. כיום יש שתי התמחויות נפרדות כמו רופא ילדים ורופא פנימאי. באופן עקרוני אני חושב שכדאי להיות עם ראש פתוח, לראות מה עוזר ואם טיפול תרופתי עשוי להועיל יותר מאשר לגרום לנזק אז אפשר להשתמש גם בו אפילו אם מדובר על ילדה בת 8. בכל אופן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ולהתקדם משם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה על תשובתך. אכן אקבל את המלצתך ואתייעץ במומחה לילדים.

דליה שלום אם אכן המורה בסדר אליה (האם כך גם הילדה אומרת?)ואין שום גורם נראה לעין הייתי אומרת שאת צריכה להראות לילדה יתר ביטחון כשאת עוזבת אותה בכיתה. לאמר לה בתקיפות שהיא נשארת בכיתה עד סוף הלימודים ואת באה לקחת אותה ואת יודעת (!) שיהיה בסדר.חשוב לשדר לילד שאין סיבה שלא יהיה טוב. סתם למחשבה.