התקפי זעם - המשך - סליחה

אני בקשר עם גבר 4 שנים ,ואני מוצאת את עצמי מדי שבועיים לערך ,רבה איתו ,אולם לא מריבה "בטוב טעם" מה שנקרא , כי אם אני ממש נכנסת להתקף זעם נוראי- אני מזיעה ויש לי דפיקות לב ,אני מנבלת את פי (למרות שאני בד"כ מאוד מאופקת),אני ממש מסוגלת לרצוח באותו רגע - כמובן בהגזמה , אינני מסוגלת להפסיק זאת כש"הדם עולה למוח". התנהגות זו בשעת התקף זעם ,די מרחיקה אותו ממני,והוא כמובן איננו מסוגל לשאת זאת. יש לציין שבאותה מהירות שאני "נדלקת" מה שנקרא , אני אח"כ לא מאמינה שזו אני שאמרתי את כל הדברים שיוצאים משליטה (אני בד"כ מטילה את כל צרותיי עליו). גם על ילדי אני לפעמים מתפרצת ללא שום קשר להתנהגותו ,וללא כל פרופורציה למעשיו באותו רגע. עליי לציין שאני משתמשת בהרומוני "דיאנה " למניעת הריון ,וניסיתי לבדוק קשר בין המקרים ,אולם אני ממש לא יודעת עד כמה יש קשר. מיותר לציין ,שהנושא גורם לי עוגמת נפש גם מצד החבר ,שאיננו מוכן ,ובצדק, לסבול השפלות וניבולי פה כלפיו ,וגם קשה לי אישית עם העובדה שאינני מסוגלת להשתלט על עצמי , אם הדבר שאני רוצה שייקרה לא יתבצע באותו רגע , אני ממש מסוגלת להשתגע. יש לי כמובן מלחמות פנימיות עם עצמי ,כמו שכל אדם ,ועל אחת כמה וכמה אישה חד הורית שכל נטל העולם על כתפיה ,אבל בטח שהדבר לא מצדיק התקפי זעם מסוג זה . מה אתה מציע כפתרון ? סליחה על האריכות אוסנת

לאוסנת שלום, כמובן שאין הצדקה להתקפי הזעם וכפי שאת כותבת הם פוגעים בך בסופו של דבר ויש רק להצטער על כך. עם זאת התקפים כאלו מעידים על מצוקה קשה ביותר (ההגנה הטובה ביותר היא התקפה), תיסכול רב והרגשה שאין אפשרות לשנות דברים ולכן התיסכול עוד גדל. יתכן שאת שומרת על הרגשות הקשים והתיסכולים עד אשר העומס גדול מדי ובמקום לצאת באופן מבוקר הוא יוצא בהתפרצות לא נשלטת. לכן הצעתי היא לברר מה מקור התיסכול והתחושה שאין אפשרות לשנות, כאשר תדעי מה קשה לך, ובמה את נלחמת אז גם המלחמה או האפשרות לשנות תהיה קלה יותר ומבוקרת יותר. (מלשון בקרה קונטרול ולא מלשון ביקורת). המון אושר דר' גיורא הידש