ייאוש - לד"ר הידש

ד"ר הידש היקר, כתבתי לך לפני מספר חודשים, ובגלל תגובתך האמפטית אני חוזרת וכותבת. אני רווקה בת 37, סובלת מחרדות ודכאון, ומטופלת מזה חצי שנה באפקסור, 300 מ"ג ליום. הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנה וחצי אצל הפסיכיאטר שלי, איש סימפטי, שלדעתי כשל כשלון מוחלט בטיפול הפסיכולוגי בי, שכן לא יכול היה להכיל את כעסי, תסכולי ועוד. לעת עתה הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי שכן נואשתי ממנו ואני ממשיכה את הטיפול התרופתי. נראה לי שהחרדות שככו אולם הדכאון לא. בעייתי הגדולה היא שאיני יכולה לשאת עוד את הבדידות שבה אני חיה, לכן לאחר שנים של חוסר עשייה ניסיתי לפרוץ אותה. אולם דווקא הנסיונות הוכיחו לי עד כמה קשה בגילי למצוא בן זוג אמין ופנוי רגשית או פיזית לקשר רציני. לאחרונה, כשכבר חשבתי שמצאתי מישהו עם סיכויי התאמה כלשהם בינינו, שנפרד מאשתו לאחר 20 שנות נישואין, גיליתי בכאב שהוא לא פנוי רגשית לבנות קשר עם מישהי אחרת. אני לא מצליחה לגייס תקווה, ומביטה בעיניים כלות בחיים שחולפים לידי. אני מרגישה עצב תהומי, לא מתעניינת בדבר, באה מהעבודה הביתה, לא מעוניינת לדבר עם חברותי, מסתגרת בתוך כאבי ומיואשת מכל המצב, שנראה לי חסר מוצא. כולם מסביב אומרים שבן זוג זה לא הכל, אבל הנשמה שלי כמהה לקשר זוגי, שמעולם לא היה לי, מנסים לעודד אותי בקלישאות חסרות ערך, אבל אני איני מוצאת טעם כמעט בכלום. קשה לי להנות מהדברים שאני אוהבת כשאין לי עם מי לחלוק אותם, אני מרגישה כמו אשה זקנה בת 70, גלמודה וערירית. בטח גם כאן אקבל הודעות לא לרחם על עצמי, אבל מה לעשות עם התחושות הקשות שלא מרפות? האם יש טיפול שיכול לסייע לי? האם עלי להחליף תרופה? תודה

ליעל שלום, צר לי לשמוע על הקשיים שלך ואשתדל להסביר מעט ולהקל. הטיפולים הנפשיים (שיחות או תרופות), מטרתן לאפשר לצאת וליצור קשרים ולחיות כרגיל, אבל התרופות אינן "הולכות" במקומך. עליך לצאת ולהפגש ולנסות להנות מהחיים. התרופות מאפשרות לך לצאת ומקלות על המחשבות אבל הן לא יביאו בן זוג. הבדידות קשה, ובודאי אינה מביאה למצב רוח טוב, לכן חשוב לא להתייאש, לעתים צריך להכיר עשרה או יותר גברים, כל פעם לבוא עם תקווה חדשה ולנסות להגיע לקשר, אפשר ליפול מאה פעמים, אבל מספיק להצליח פעם אחת... לכן חשוב לנסות שוב ושוב. כפי שאת כותבת קשר רגשי חשוב לך ביותר ואת זקוקה לו, לכן הדבר הנכון ביותר הוא למצוא תמיד כוחות ולנסות שוב ושוב, עד אשר תמצאי את מזלך.... תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

יעל! מה שכתבת נוגע ללב ומרגש אבל דעי שדר' הידש כתב ואני מוסיפה.הרבה פעמים בחיינו אנחנו כאילו "מרוויחים" משהו כתוצאה ממצבנו.ובמקרה שלך תבדקי טוב את הרווחים שלך מהרחמים העצמיים, את הרווח מלא לצאת ולפגוש וכמה שיותר על-מנת להגדיל את הסיכויים. אני רווקה בת 35 , לא נטלתי כדורים בחיים אבל גם לי יש את הנטייה למצבי רוח.לפני שנה וחצי הלכתי לסדנא של הפורום של חברת לנדמרק איוקיישן ובמקום הזה השתנו חיי.קיבלתי את חיים במתנה.אם תרצי לשמוע פרטים רשמי לי דרך הודעה זאת את הטלפון שלך ואסביר לך מה הסדנא הזאת.עשרות ואלפי אנשים בעולם עשו את הסדנא וקיבלו מתנות מדהימות בעקבות הקורס הזה.קורס בן 3 ימים, את לא חייבת להיפתח לפני כולם ולדבר.אבל את תראי שחייך ייראו ממש שונים מכפי שחיית עד היום.את בחורה אינטיליגנטית, מרגישים לפני צורת הכתיבה והרגש תיצרי קשר עם חברת לנדמרק 03-6882020 בת"א ובבקשי לשמוע פרטים.תהיי חזקה כי בני אדם ניחנו בכוחות ענקיים על-מנת שיוכלו להתגבר על דברים, צאי לים עם ספר טוב, תשתזפי, אל תתחמקי מחברים-חברות כי הם כמו מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים בכל פעם שהכנפיים שלנו לא זוכרות לעוף.דבר חשוב נוסף, הפנימי שאלוהים נתן חיים במתנה ואת צריכה לחיות אותם הכי טוב שאת יכולה. ליבי ליבי אלייך תמר.

יעל היקרה אני לא חושבת שאת מרחמת על עמצך להיפך- את רוצה לפתור את המצב ולצאת ממנו וזו צריכה להיות נקודת האור שלך עכשו. אני מניחה שאת מנסה אתרי הכירויות דרך המחשב ואם לא אני ממליצה לך לעשות כן. אין לך מה להפסיד ואולי משם תכירי מישהו נחמד. יש גם כל מיני ערבי הכרויות וערבי פנאי לגילאי ה 30 פלוס ואפשר לברר על כך. יעל, אסור לך להתייאש. יש לאמא שלי מכירהמורה- אשא נפלאה שעכשו בגיל 40 התחתנה והיא מאושרת. אני מאמינה שאם תאמיני בעצמך ועם סבלנות את תשיגי את מבוקשך. אני חושבת שאת חזקה מאוד ומאחלת לך המון בהצלחה אריאל