בדידות

תמיד קשה לי להתחיל לכתוב, משום מה בראשי אני תמיד נמצאת בגוף המכתב ולא יודעת איך להתחיל, אני מתעייפת מהמחשבה שאני צריכה להסביר את קו"ח אז אולי אני פשוט אתחיל מהאמצע ממה שעובר לי בראש בלי יותר מידי הקדמות ופתיחים. אני לוקחת כבר כמעט שנתיים סרוקסט ומודאל. בשבועיים האחרונים אני לא מרגישה כל כך טוב, יש לי לחצים בחזה, קשיי נשימה, מחשבות אובדניות אני מרגישה כאילו אני מאבדת את האחיזה בחיים. השתניתי אני כבר לא רגועה ואפאתית לסביבה כפי שהייתי בשנתיים האחרונות. רע לי ואני מרגישה בודדה. לא בכיתי כבר שנתיים, הדמעות לא יורדות לי ולא משנה מה הסיטואציה, הכל עובר לידי, נהייתי ממש "טפלון" אבל הפלא ופלא לפני שבוע הצלחתי לבכות סופסוף וחשבתי שזה יקל עליי, זה לא! לא היה שום שינוי במינון של התרופות וגם לא שכחתי לקחת- אז מה קרה? למה התחושות הרעות שהצלחתי להדחיק עולות וצפות שוב???? בשנתיים האחרונות הייתי במצב של קיפאון, עמדתי במקום, לא התקדמתי, אבל עכשיו אני מרגישה כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליי, עוד פעם רצון למות, עוד פעם הרגשה של שינאה עצמית עצומה, אני עייפה, אין לי כח להתמודד עם כלום וזה מה שהכי נורא שאי ההתמודדות שלי עם החיים לא מקדמת אותי לשום מקום, נשארת באותה נקודה מסריחה שאני שונאת ורק הזמן הוא לא עומד במקום הוא מתקדם והטרגדיה הפרטית שלי הולכת וגדלה איתו. הפאסימיות שלי הולכת ומתעצמת עם כל יום שעובר. נראה שהפיתרון (הקל) של הכדורים כבר לא כל כך עובד בשבילי, אני לא יודעת איך להפסיק, לא בטוחה שאני רוצה להפסיק. הפחד מהחזרה לחיים שלפני הכדורים משתק אותי!

לטל שלום, חבל שאת כל כך תקועה במקום, חבל על השנים איני יודע אבל יתכן שהיית זקוקה לזמן הזה. בכל אופן הייתי מתייעץ וחושב על שינוי בטיפול. גם עם הסרוקסט המצב לא היה מזהיר... לכן הייתי קודם כל חושב על פסיכותרפיה קודם תמיכתית ואחר כך עמוקה יותר בנוסף לטיפול התרופתי, בנוסף כדאי לחשוב על שינוי הסרוקסט לתרופה שתתאים לך יותר ותתקדמי אתה. דרך אגב, אי היכולת לבכות היא תופעה ידועה עם הטיפול בנוגדי דיכאון, כך שאולי באופן עקיף אפשר ליחס אותה לסרוקסט. שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר הידש

לטל לא הבנתי אומנם מהי הסיבה ללקיחת הסרוקסט , אני גם טופלתי בסרוקסט ואחר כך כשהתרופה לא עזרה כל כך החליפו לי לתרופה אחרת פבוקסיל . בנתיים די בסדר לי איתה. נורא קשה לתפקד עם חיים שהם מלאי תנודות של מצבי רוח, טיפולים ונסיונות להילחם עם עצמך כל הזמן כדי להתגבר על התחושות המעיקות , אני עדין חשה לפעמים ונתקלת ביאוש הזה . מה שחשוב שתדעי א. שאת לא לבד וזה חשוב, ב. שהדברים עולים ויורדים וחוזר חלילה ג. שבכל שעת מצוקה חשוב ליצור קשד עם איש מקצוע , שיעדכן את התרופה שיבדוק מה לא בסדר. ד. אי אפשר להגיד שכל הדברים והמחשבות יעלמו ולא יחזרו לעולם, יש אנשים שנולדו להתמודד מול קשיים בלתי מובנים ( גם לחברה) אלה, החשוב שאת עושה את המיטב שאת יכולה עבור עצמך, שאת יודעת שבדרך כלל באות גם תקופות טובות יותר , ויש עוד אנשים שרואים ומבינים את המקום שממנו את באה. העיקר תעזרי בטיפול.