לד"ר הידש

לצערי מכתבי הוא לא אופטמי ונכתב מתוך ייאוש גדול. אז כמו שכבר אמרתי, יש לי מין צורך להשמיע קול של כיחכוך או אנחה כל הזמן ואני נלחמת בזה בשיניים . התופעה הופיע לראשונה ביום שני ומאז במקום להישתפר זה רק הולך ומחמיר. זה בא למן הרגע שאני פוקחת את עייני ועד הרגע שאני הולכת לישון. אני באמת מנסה לשמור על אופטימיות אך לרוב נשברת. כבר נכנסתי לצערי למעגלי ייאוש והדרך לנפילה לדיכאון מחדש נראת קצרה יותר ויותר בכל רגע. בפגישה עם הפסיכאטרית ביום שישי נאמר לי לחכות יומיים שלושה ולראות אם יש שיפור. בנתיים עברו יומיים ואני לא רואה כל הטבה אם כי להפך. האם כדאי כבר מהיום להעלות את הרמון שוב לכדור מקסימילי ( 45 מג")? גם זה כשלעצמו עושה לי מצב רוח מאוד רע משום שמבחינתי חזרתי כמה וכמה צעדים אחורה במיוחד אחרי תקופה נהדרת של כמה חודשים. שוב להתחיל הכל מהתחלה? לחכות עוד לסבלו? אני לא יודעת איך אני מתפקדת ואני לא יודעת כיצד מחר אשב כל היום בלימודים. אני יודעת שאני מתחילה לאבד את החשק לעשות דברים וזה מדליק נורה אדומה. כל כך רע לי, אני מיואשת לחלוטין אריאל

לאריאל שלום, מזל שמצאתי את מכתבך, בכל הדברים הבוטים שנכתבים פה אני לא מוצא את העיקר, כנראה שבמצבי משבר אפשר לראות מי באמת חושב על אחרים ומי חושב רק על עצמו וכבודו. צר לי שאת מרגישה פחות טוב, עם זאת נראה שהחרדה מציפה אותך, לפני שעולים ברמרון חשבתי שכדאי לנסות כדור הרגעה כמו לוריוון או וואבן. אני מתעכב בעליה ברמרון במיוחד בגלל ההיבט הנפשי שאת רואה במצב נסיגה ומתייאשת,, וחבל. את יודעת שאני רואה את הדברים אחרים. אני חושב שהמצב הנפשי מושפע מהמצב הגופני. תרגישי טוב, תשמרי על קשר, חושבים עליך כל יום. הידש

כן, את צודק. ההערות הבוטות פה והתגובות המגוחכות הנשרכות הם באמת חסרי פשר ודבר. כבר ביקשתי כי יחדלו מכל הזדון והכסילות הזו אך בקשתי כבקשתך ועוד רבים שפויים פה נפלה על אוזניים ערלות. חבל באמת שהפורום הידרדר לפסים שכאלה. אני לא יודעת למה אבל כדורי הרגעה תמיד הפחידו אותי פחד מוות. לקתחי אותם כשכל עניין החרדות החל אצלי לפני שנתיים בערך ועזבתי אותם עם השיפור במצבי ללא כל קושי או תסמיני גמילה. איינני יודעת ממה אני כה פוחדת. פעם אמרתי לפסיכאטרית שזה נובע אולי מהחשש שהכדורים הנ"ל הם המפלט האחרון שלי , כלומר כשממש רע לי ואם אקח אותם ולא אראה שיפור משמע כביכול שאין לי יותר לאן ל"ברוח" או מה לעשות וזה מפחיד אותי מאוד. אני מאוד מבולבלת ורוצה להשים את כל פרשיית הנפילה הזו כבר מאחוריי. תודה על תגובתך החמה והמעודדת. מחכה לטוב, אריאל

אריאל ילדתי, גם אני חושבת עליך ומחזיקה אצבעות לימים טובים יותר. שלך, שיבולת

תודהההההההההההההההה. באמת שנחמד מצידך שלך, אריאל