חושב על התאבדות

מאז שאני בן 15 וחצי וסיימתי את כיתה ט' אני בדיכאון עמוק. היום אני בן 18 וחצי, וכל יום במשך השלוש שנים האחרונות אני כל יום חושב על התאבדות... אני לא מצליח למצוא שום טעם בחיים, אין לי מוטיבציה לכלום, אני רוב היום בבית, אין לי אפילו חבר אחד מכיוון שניתקתי קשר אם כל ה"חברים" שהיו לי בבית ספר, מכיוון שהם לא חברים אמיתיים. קיבלתי פטור מהצבא בגלל שאני על כדורים נגד דיכאון, נשרתי מהתיכון האקסטרני שלמדתי בו מכיוון שהייתה לי חרדה חברתית כשהייתי שמה- התחלתי להזיע ודופק הלב שלי היה חזק מאוד, נהייתי אדום,והתקשיתי לדבר. אפ פעם לא הייתה לי חברה שזה נורא נורא מתסכל אותי מכיוון שאני בן אדם טוב וגם עזרתי להרבה מאוד אנשים בחיים שלי ולא הרגשתי אפילו פעם אחת במשך כל החיים שלי רגע אחד של אושר, ואני גם מרגיש שאני לא יודע איך לדבר עם בנות. בשירות הלאומי לא הצלחתי להתמיד מכיוון שאני משתעמם נורא מהר (אני עדיין מחפש מקום חדש) , וזה נורא מפחיד אותי שאני לא יצליח להתגבר על הבעיה הזו. רק בשבוע האחרון פתאום התחלתי להרגיש בדידות, ואני מרגיש שאני רוצה להכיר חברים... הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שהייתי אצלם בכלל לא עזרו לי אפילו טיפה, אז עזבתי אותם כי אני כבר יודע מה הם יגידו לי... אני כל הזמן חושב על אלוהים-אני שואל את עצמי למה מאז שאני זוכר את עצמי אף פעם לא היו לי את החיים שאני רוצה ומרגיש שמגיעים לי, והאם זה אלוהים החליט שככה זה יהיה. אני גם מרגיש הרבה מאוד כעס כל הזמן כלפי אלוהים וכלפי החיים ואני מרגיש שאני לא רוצה להתאמץ בשביל לצאת מהמצב שלי מכיוון שהמצב שהגעתי אליו הוא לא באשמתי. אני מרגיש חוסר אונים גדול מאוד. אשמח לתשובה

אני פונה אליך לא כפסיכולוגית או כפסיכיאטרית, אלא כמתנדבת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). סיפרת על הבדידות, על הרצון להתאבדות שלא עוזב אותך כבר 3 שנים ועל זה שאתה לא מוצא טעם בחיים.. וכמו שאמרתי- אני וחבריי המתנדבים מהעמותה לא נוכל לתת לך איזשהי אבחנה פסיכולוגית או פסיכיאטרית כמו שאולי אתה מחפש.. אבל נשמח להיות איתך ולהקשיב לך, נרצה להיות איתך בתחושת חוסר האונים.. לא בטוח שנוכל להפיג אותה, אבל נרצה לפחות לחלוק איתך את המעמסה ואת התהיות לגבי העתיד.. לפעמים לספר את זה למישהו מקל ולו במעט.. נרצה להיות איתך כדי שלא תרגיש לגמרי לבד.. מחכים לך! שלך, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/