רוצה להתאבד

דיון מתוך פורום  דיכאון וכאב

20/09/2010 | 20:30 | מאת: דליה

לא יכולה לסבול יותר ילדה בת 15 שסובלת כל כך הרבה בחיים תסבירו לי למה רק לי . למה רק לי כאבי ראש כרוניים סחרחורות ועייפות כבדה (נרדמת בכל מקום) שמלווים אותי כבר 3 שנים 24 שעות ביממה!! למה רק לי קשה לצאת בחוץ ? אין הפסקה לשניה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה? פרשתי מהלימודים בגלל זה ועכשיו אני בבית מטופלת ב-ציפרמיל 20 מ"ג 2 כדורים ליום בעבר הייתי מטופלת בפרוזק ועוד . אבל כלום לא עזר. מטופלת אז פסיכולוגית. וההורים מכריחים אותי לעבוד!!מה אעשה כשאני ככה.מה?????? אתאבד!

21/09/2010 | 04:59 | מאת: אלי

את כולה בת 15 כל הזמן לפנייך בקשר לעייפות שלך זה מוזר מאוד תעשי בדיקות דם מעבדת שינה וכל מה שצריך בקשר לדכאון זה יעבור לך יש לך הרבה זמן לגדול

21/09/2010 | 12:09 | מאת: ליאת

ילדה יקרה! אני כל כך מבינה אותך, כשאת מספרת על חלק מתחושותייך,זה עובר לי כמו סרט מול עיניי. האמיני לי שלכל מי שחווה דיכאון זה מוכר!!! רוצה אני לעזור לך ככל שאוכל,אני אנסה במעט. ברגע שתהיי מאוזנת מבחינת טיפול נכון, תרופתי,פסיכוטראפויטי...קבוצה,פסיכולוג,פסיכאטר. יהיה לך יותר קל. יהיה לך קל יותר להעביר את המסר לסובבים אותך שחושבים וודאי שאת עצלנית!!!! האמיני לי שמי שלא חווה דיכאון לא יודע מה זה!!!! ישנם הרבה דרכים לחיות עם הדיכאון ולהתמודד איתו. להקשיב למוזיקה...לא דיכאונית לנסות לצחוק גם כשקשה...בתוכניות, מבדיחות ומסטאנד אפ. תחליטי שאת רוצה הציבי לעצמך מטרה קטנה ותשתדלי לעמוד בה! גם אם לא הצלחת זה לא כישלון....אבל ברגע שהצבת לעצמך משימה קטנה,יהיה לך יותר קל לנסות ליישם אותה. אל תחשבי לנסות לתקן הכל בנסיון אחד,תמיד יש עוד יום! אל תחשבי שאת כישלון אני בטוחה שאת לא!!!! תראי שאם תאמיני בעצמך תעשי צעד קטן,לאחריו תוכלי לעשות עוד צעד,עוד צעד....בסוף זה יהיה משהו ענקי

21/09/2010 | 16:57 | מאת: נוגה

אני כל כך מבינה אותך... אני כל כך מבינה את חוסר האונים, את הרגשת הבדידות את כל כך לבד ואין מי שיתמוך, שיבין שיחבק אז אני כאן איתך מחזיקה אותך חזק חזק נשמה טובה מחבקת אותך מכל הלב ומחזיקה לך אצבעות אל תתאבדי מותק אפשר לצאת מזה באמת תשמעי מוזיקה טובה ותשפכי פה בפורום את כל מה שבא לך, מותק כל הכאבים, הצרות את מוזמנת לשפוך פה כל אוהבים אותך נשמה חיבוק טוב וחם

21/09/2010 | 23:53 | מאת: דליה

אני מודה לכן מקרב לב,ריגשתן אותי עד דמעות ,ה' יברך אותכן!! כל מה שאמרתן נכון קשה , קשה להלחם כל יום מחדש. לצערי אני חווה את זה כל יום , כל שעה , כל שניה , כל דקה. אילו זה היה תלוי בי , מזמן הייתי מתאבדת אבל אני פוחדת על אימי , היא תמות אם יקרה לי משהו.היא גם ככה לא במיטבה. אבל תסבירו לי למה רק לי.למה כל חברותיי מאושרות צוחקות מבלות ונהנות?למה דווקא אני נולדתי לסבול

מנהל פורום דיכאון וכאב