דיכאון עמוק

לחשוב כל הזמן מבוקר עד לילה על התאבדות אני בטוח שזה לא נורמלי וכל היום אני במין רחמים עצמיים ויש מין פחד שאני מתעורר אני מתעורר מבוהל ומידי פעם אני ניכנס למחשבה כמובל על הפסקת חיי כבר כתבתי מיכתב פרידה בכללי עליי אני רווק מובטל שגר עם איצו ולי שני בנים שגרים עם האמא בעיר אחרת אומנם לא רחוקה וגם הפגישות עם בני פעמיים בשבוע והוא בן שנתיים הניתוק ממנו בים הביקור אני חוזר עם מועקה שזה נמשך כמה ימים שהפתרון שאני רואה באופק זה רק להתאבד אז שאלתי מה אני עושה לצאת ממצב זה כי קשה לי ואני מבקש עזרה כי למות אנני רוצא אבל המחשבות אין לי שליטה עליהם מה עושים בבקשה

כואב מאוד לקרוא את הדברים האלה, גם אני נמצאת באותה סירה- חושבת על מוות בלי סוף ונמצאת בתהומות של ייאוש ושנאה לכל העולם. מה שאצלי קצת מקל על הכאב זה לדבר עם חברות מידי פעם לספר להם על הכאב שלי ועל כל החיים האלה שכואב שאני לא מצליחה לראות את הטוב שבהם. אולי תנסה גם, עם חבר וא אין חבר אז שווה פסיכולוג. חבל שהחיים מתבזבזים ככה