בבקשה תשובה כנה

סובלת לאחר מות הורה. לקחתי מאוד קשה. יש לי אח נשוי ואין לי קשר טוב עימו. מתמודדת לבד, אך מרוב צער עמוק קשה לי לפרוק. מפחדת בעיקר מעצמי וממחשבותיי המטרידות והמפחידות סביב המוות ולאחריו. מחשבות והרגשות לא מציאותיות ומפחידות. כיצד מתגברים? האם זה יחלוף? כל דבר מזכיר לי את כאבי ואז מעורר בי חרדה ופחד מהחיים. ניסיתי טיפולים פסיכולוגים, אך זה לא עזר. הכאב והפחד איתי בכל רגע, אבדה לי השלווה. גם תרופת הרגעה לא עוזרות. אולי הקלה רגעית. אבל אז המציאות והזיכרונות הקשים מכים שוב בפנים. חייה את העבר ואת העתיד בצורה שלילית. ולא נהנית מהרגע. האם הייתם ממליצים לקחת תרופות במקרה של אבל, האם התרופות מקלות על הכאב ומחזירות את השמחה לחיים? או שיש טכניקות בריאות ויעילות יותר? לפני המון שנים בעקבות התקף חרדה טופלתי בסרוקסט וסבלתי מאוד ועברתי תקופה ארוכה קשה עד שהפסקתי מיוזמתי. לכן מפחדת במצבי לגעת בתרופות אלו שוב. במיוחד לאור העובדה שלא ברור לרפואה מנגנון ההפרעה והטיפול בה. מצבי הנתון קשה גם ככה ללא התרופות. אני יודעת שהתרופות עלולות להיות מסוכנות במקרים מסויימים ולכן מעדיפה להתגבר ללא תרופות. מה עצתכם מניסיונכם במקרים של אבדן? האם זה זמני? האם תוכלו להפנות אותי למידע על דרכי התמודדות?

חסידה יקרה, עצוב מאוד לקרוא את מה שאת עוברת ובמיוחד הכי קשה זה הבדידות שלך ושקשה לך לדבר עם אחרים. הפתרון הכי טוב באובדן זה באמת לבכות ולספר למשהו את הכאב הזה ולאט לאט הכאב יכהה אבל ייב לדבר עם משהו שום דבר אחר לא יעשה מה שהדיבור עושה שיהיו לך חיים מאושרים וטובים!!!