רגישות בנימולים!

שלום קראתי שבאיזור הצלקת בנימולים יש רגישות פחותה מכיוון שחסרים בה איברי חישה האם טענה זו נכונה? לעזרתכם אודה.

שלום. קודם כל תודה על תגובתך המהירה רציתי רק לציין בפניך את אותו מישפט מהמאמר של המנתח שקראתי: "באזור הצלקת יש קצות עצבים חופשיים אך לא אברי חישה. כלומר יש תחושת חום קור כאב ומגע אבל אין את רצפטורי הלחץ" ושאלתי היא מה זה אותם רצפטורי לחץ ומה המשמעות של חסרונם? להתייחסותך אודה.

ד"ר שטינגהרט, עם כל הכבוד לתארך - אתה, כמו הרפואה בכלל, מגלה בורות משוועת בנושא זה. מאתר "גונן על הילד" http://www.gonnen.org/orla.htm באשר לתפקיד הערלה אצל תינוק - שהוא, בניגוד גמור לאמונה התפלה, שמירת ההיגיינה: אתר גונן על הילד:"...העורלה צמודה לעטרת הפין ומאפשרת רק לשתן לעבור דרך קצה הפין החוצה. בשלב זה תפקידה העיקרי הוא לשמור על הפין, ובעיקר על העטרה, מלכלוך הנובע מהפרשות הצואה והשתן. לרוב אין העורלה נפרדת מהעטרה באופן ספונטני ומתקפלת מעל ראש הפין אלא לקראת גיל שלוש ... במשך כל הזמן הזה העורלה המכסה את העטרה של הפין שומרת על העטרה כאיבר פנימי, ועור העטרה נשאר דק, רך ולח." ובאשר לתפקוד הערלה (המשתנה עם היפרדות הערלה מן העטרה לפני גיל ההתבגרות): "בעת הזקפה ...נשארת העורלה כעור רפוי, שחלקו הקדמי מכוסה בשכבה רירית דקה, כמו החלק הפנימי של הלחיים או של העפעפיים. בעת קיום יחסי מין המגע בין הפין לבין דופנות הנרתיק של בת הזוג הוא בעיקר בעורלה. גם השכבה הרירית הדקה, וגם העובדה שעור העורלה רפוי, גורמות לכך שלא נוצר חיכוך בין הפין לדופנות הנרתיק, ובזמן התנועה פנימה והחוצה העורלה היא זו שסופגת את המגע ועוזרת בסיכוך המקום. העורלה עצמה עשירה מאוד בסיבי עצב ובקצות עצבים, והתנועה הזו היא שגורמת לגבר את התענוג העיקרי בעת קיום יחסי מין. גם לאישה התענוג גדול יותר, משום שאין חשיבות כמעט לכמות חומרי הסיכה שהיא מפרישה, וכך התנועה של הגבר בתוכה אינה יוצרת חיכוך אלא הבדלי לחץ בדופנות הנרתיק ולכן החוויה עדינה ומרגשת יותר." מנסיוני האישי ונסיונן של עוד נשים (שחלקן דיווחו על כך בפורום "מוותרים על ברית מילה":http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=202) עם ערלים יש קצב, רכות ועונג שופע במקום שעם נימולים - קשיות, מאמץ ותחושת חוסר ישע. זה ברור, כשלנימול חסרים מאות קצות העצבים שנועדו לחוש עונג... זה כמו להגיד שכריתת בלוטות הטעם לא תשפיע על התענוג מאכילה. אני מניחה שאם רוב גדול של האוכלוסייה היה כרות בלוטות טעם, ומאמין שכך ציווה אלוהים,גם הרופאים שבקרבם היו סבורים ש"ההבדל לא בולט". אבל בתור רופא יש לצפות ממך ליותר! (או שלא? רופאים נוטים כידוע ליישר קו עם ממסדים חזקים - כמו הרבנות. בדוק ומנוסה!) אין שום סיבה רפואית לבצע ניתוח מסוכן כל כך ומכאיב בטירוף לתינוק רך שרק נולד! נכון או לא? לא מקצועי, דוקטור! אם אלוהים ציווה על כך או לא - זה לא בתחום הרפואה. אבל שרופאים יתמכו בניתוח כזה בטענות קלושות ש"זה יותר הגייני" (מגיל ההתבגרות - אולי, אבל שמעת על המצאת הסבון?) ו"מקטין את הסיכוי לאיידס" (שמעת על המצאת הקונדום? או - מתאים יותר לרבנים - המונוגמיה, או הבררנות בבחירת בני זוג?) באשר לתחום זכויות האדם - האם יש זכות למבוגר לכרות רקמה חיה, בריאה ומתפקדת מתינוק, בטענה שאלוהים ציווה עליו לעשות זאת? אם הרקמה היתה אצבע או תנוך אוזן- הרי כל רופא היה חותם לאיש הזה על צו אישפוז בכפייה! שוב: זה לא מקצועי, דוקטור!