זקוקה לייעוץ ועזרה

קצת רקע על עצמי: אני בת 31, לבעלי אח אחד נשוי וילדה בת 4 . אני ובעלי נמצאים בנישואים מאושרים וזוגיות מלאת שותפות ואהבה. כשאני ובעלי התחתנו נכנסתי להריון אחרי חצי שנה, אין צורך להסביר את האושר שהציף אותנו ואותי בפרט להיות אמא, נקשרתי לדבר הקטן הזה שנוצר בתוכי אפילו שאי אפשר אפילו לכנות אותו עובר. במקביל אליי גם גיסתו של בעלי הייתה כבר בהריון נוסף ובחודש תשיעי. לצערי בשבוע 5 גלינו שזהו הריון מחוץ לרחם. הדיכאון היה קשה והנפש שלי נשברה למרות התמיכה שקיבלתי מבעלי חוויתי תקופה מאוד קשה. אני חיה בצפון עם בעלי בעוד שמשפחתי חיה בירושלים ויחד עם כל האהבה שקיבלתי מבעלי ומשפחתו החמה הרגשתי בודדה ועצובה מאוד. הגעתי לבית החולים לקבל זריקה והדבר הקשה יותר מכל היה שבמקביל אליי שוכבת ללא הריון בקומה להפבקת הריון, גיסתו של בעלי ילדה בקומה העליונה את בנה השני, את האחיין של בעלי, את הנכד לחמי וחמותי. אני לא יודעת מה קרה לי אבל הרגשתי שבורה לחלוטין מהמצב הטרגי בו הייתי נתונה. מצד אחד אכולת כאב על האובדן וההליך הרפואי שאני עוברת ומצד שני מנסה למצא הגיון למצב המחריד שאני חשה כה חסרת מזל על כך שמלמעלה שוכבת גיסתי עם תינוק חדש ואני למטה. וחמתי כביכול באה לנחם אותי למטה כאשר שיחות של מזל טוב להולדת הנכד לא מפסיקות להציף את הנייד שלה. הרגשתי שאני רוצה להיעלם מהעולם. אך למחרת עליתי מהקומה התחתונה התעלתי על עצמי ועליתי לבקר אותה ולאחל לה מזל טוב. אוי מה שעובר עליי אף אחד לא יכול לדמיין. לאחר 4 חודשים הרגשתי מוכנה לצאת לדרך חדשה... החלטנו אני ובעלי כי הגיע הזמן לנסות להיכנס שוב להריון, ואכן כך קרה, לשמחתנו הרבה נקלטתי ונכנסתי הפעם להריון תקין. אך לצערי בשבוע 7 נתגלה לנו באולטרסאונד כי לעובר לא היה דופק ואני צריכה לעבור גרידה. הסבל שעברתי נפשית גדול מנשוא התחושה שמשהו פגום בי שאני לא מצליחה להביא תינוק הורסת אותי. חמתי וגיסתי באו לבקר אותי אבל איך לא, עם התינוק של גיסתי והילדה! שמות יד לנחם אבל בלב אני לא יכולה לראות אותם לא את הילדים של גיסתי לא את חמתי אוהבת מחבקת ומתענגת על הנכד החדש שלה. בשבתות כשאנחנו הולכים אליהם בא לי להקיא מהגועל של הפוקוס על הילדים שלהם. אני יודעת וניסיתי לעבוד על עצמי שהם לא עשו לי שום דבר רע אבל אני פשוט לא יכולה לראות אותם. הם מבחינתם תמכו בי חיזקו והמשיכו הלאה בחיים שלהם לאהוב ולהתמקד רק בילדים ובנכדים אבל אני עדיין עם כאב גדול בלב מרגישה כאב בלב כל פעם שאני רואה עד כמה הילדים של גיסתי הם המרכז בבית ופשוט הכל ממוקד רק בהם!! התשומת לב האהבה הצחוק הטיולים הכל. בבקשה עזרו לי! אני לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה אני מנסה לנטרל את עצמי אבל זה לא בשילטתי. אני יודעת שכשיהיה לי ילד ראשון אני לא אראה אף אחד ממטר ואהיה ככ מאושרת אבל הזמן הזה שאני מבלה בחברתם הוא בלתי נסבל... איך אני יכולה לעזור לעצמי להתגבר על הקושי והכאב????

הי עינת יקרה. צר לי לקרוא על אובדנייך. התחושות שלך מאוד שכיחות ומובנות גם לגבי האובדנים וגם לגבי המשפחה של בעלך. תזמון כזה וצירוף מקרים שבאמת עולה על כל דמיון. תארת את הקשר עם בן זוגך כקשר קרוב ואוהב. האם ישנה אפשרות לדבר איתו בכנות ולצמצם למידה נסבלת מבחינתך את המפגשים? מה שחשוב עכשיו הוא לדאוג לעצמך, ליכולות שלך ואני תמיד אומרת שזה לא הזמן "ללא נעים". את זקוקה לאנרגיות להתמודדות הפנימית שלך ולא להתמודד עם העולם החיצוני בסיטואציות שכרגע כמובן שעלולות להיות קשות ומכאיבות עבורך. חשוב שתהיי מוקפת באנשים שיהיו שם עבורך ולא בהתמודדויות כאלו. מדברייך עולה בבירור כמה אהבה יש בך לתת ורגישות ואני מאחלת לך שתוכלי לממש את כל אלו במהרה. אנחנו כאן, מוזמנת להמשיך ולכתוב . חיבוק, רינת.

רינת תודה רבה לך על התמיכה יקירה, אני אכן משתדלת להקיף את עצמי באנשים היקרים והאהובים עליי.. זה קצת קשה לצמצם מפגשים עם המשפחה של בעלי כיוון שאנחנו הולכים אליהם רק בשישישבת .. אבל אנסה לקחת את מה שכתבת לי ולדאוג לעצמי כמה שיותר, תודה לך!!