רגע לפני השנה... :(

רגע לפני השנה... הזכרונות הקשים עולים, צפים, וחונקים, הדמעות שוב עומדות לצאת... רגע לפני השנה, נזכרת לי איך בדיוק עכשיו עוזבים את בית החולים חזרה הביתה, לאחר שהגעתי עם כאבי גב איומים, עם מחשבה שהנה זהו סוף סוף היא תצא כבר הילדה השניה שלי, האחות של טופזי, הנכדה השלישית... סוף שבוע 39, והמוניטורים מראים על האטה בדופק והאחיות האלו שולחות את בעלי פעמים שונות לקנות עבורי קולה ושוקולד' מתוך מחשבה שהיא ישנה ויש להעיר אותה, במקום להתיעץ עם הרופאה, במקום להסתכל על התיק הרפואי שלי, להסיק שאם את ביתי הגדולה ילדתי לפני שבוע 37 ואם אני כבר יותר משבועיים עם פתיחה אז למה שלא להחליט להשאיר אותי ולהכין אותי ללידה...?! ולמה בסופו של דבר הרופאה מחליטה לשחרר אותי הביתה וממליצה ברוגע שאנוח על צד שמאל, אעשה מקלחת ושבמקרה הצורך הם תמיד כאן...?! רגע לפני השנה... עם מחנק ענקי בגרון, ושוב אוחזת בי המחשבה, על למה הקשבתי להם, למה סמכתי עליהם, למה לא בקשתי להישאר שם, על אף העומס הנוראי השהיה, ועל אף ההמלצה של הרופאה. למה הקשבתי וקיבלתי את דבריה המטומטמים של הרופאה שכאבי הגב הללו הם כנראה מהמזגן או מהמאוורר, בעוד שבחיים לא היו כאבי גב כתוצאה מכך! למה לא עלתה בי המחשבה שאולי כאבי הגב האיומים הללו הם אולי מעידים על משהו שלא כשורה עם הבת שהיתה שם בבטני...? למה??? למה לא עלתה בתודעה שלי המחשבה שאולי לחכות עוד קצת, שאולי לחכות ליום המחר זה עלול להיות מאוחר מידי , אילולא היתה לי אז תמימות הנעורים הזו , המחשבה הנאיבית, כי מכל הריון מלא ותקין יוצא תינוק, חי, נושם, בוכה וגם אימו בוכה אבל לא בכי של כאב אלא בכי של התרגשות ושמחה... ומחר בשעה שכזאת , בדיוק לפני שנה, מוכנסת לחדר לידה, שומעת, אך לא קולטת ולא מסוגלת לתפוס שאוטוטו אלד תינוקת מתה!!! עד שאין יותר לאן / מילים ולחן: עידן רייכל חלומות כאלה שחולמים רק מרחוק למות מתוך געגועים אלייך חלומות כאלה מעירים אותי פתאום עוזב הכול ומחפש בכל העיר חלומות כאלה - הכאב שלא מרפה רק להחזיק את כל הלילה עד הבוקר אחרי חלומות כאלה שנופלים מחוץ לזמן כל מה שכבר לא פה, כל מה שעוד לא שם חלומות כאלה - אין שום נחמה בזמן לנסוע עד אין סוף, לנסוע עד שאין יותר לאן חלומות כאלה - ים העצב הגדול שוב להפליג בו, שוב לטבוע בכל יום. http://www.youtube.com/watch?v=FWJ09SFCV8g לזכרה של לירז ז"ל ביתנו השניה והיקרה והאחות שטופז לא זכתה להכיר...