הפסקת הריון בשבוע 18 עקב תסמונת דאון
דיון מתוך פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
בת 41, הריון ראשון, ספונטני. בן הזוג לא רצה, אז נשארתי לבד. 3 חודשים של הקאות, בחילות, חרדה מפני הבאות...שבוע 14, סקירה ראשונה, חשש למום לב, תבואי שוב בעוד שבוע, כך נאמר לי. בן הזוג חזר, 3 סקירות בהן אותה תשובה- חשש למום לב, לא נראה בבירור. תעשי מי שפיר, נהיה חכמים אחרי. שבוע 17, בדיקת מי שפיר אימתה את החשש הגדול והנורא מכל- הפיצפונת שלי לוקה בתסמונת דאון. שבוע 18- הפסקת הריון. אין חשש לזיהום כי מדובר בעובר חי- כך נאמר לי. 3 חודשים אחרי והכאב אינו עוזב אותי. גם הזוגיות כבר לא קיימת. אני לבד, עם המחשבות, עם הכאב הזה שהוא קשה מנשוא, עם תחושת האשמה הרגתי את הילדה שלי, למרות שאני יודעת שבמקרה הזה- טוב מותה מחייה. זה קשה. נדמה שאין מי שבאמת מבין. אז אני כאן, מבקשת תמיכתכן.
מיכל היקרה מילותייך מעבירות את הכאב, העצב האכזבה והבדידות. תחושת האשמה אינה רציונלית אך גם בלתי נמנעת. אני מציעה לך לנסות ולאפשר לסערת הרגשות הזו לעבור דרכך, חרף הקושי שבכך. אבדת דבר יקר ואם אני מבינה נכון אבדת גם בן זוג בתהליך. אני מקווה שתמצאי כאן בין הסיפורים מילים מחזקות, ואני גם ממליצה על פורום אובדן הריון בפורטל תפוז, בו יש לעיתים תנועה יותר סואנת ואולי תוכלי לקבל שם תמיכה בתדירות יותר גבוהה (בנות כותבות שם כל כמה דקות). קבלי חיבוק וחיזוק והמשיכי לשתף אותנו. גילי
הי.לפני כשבועיים עברתי הפסקת הריון מאותה סיבה.זה עצוב מאוד וקשה אפילו שיש לי 2 ילדים בבית(במיוחד שההריון לאחר כ-10 הפלות)..אני מייעצת לך לגשת לקופ"ח או לכל תחנה לבריאות האישה ולהתייעץ עם עובדת סוציאלית:מאוד עוזר ותומך.אחד הדברים שעזרו לי ע"פ הצעתה לכתוב מכתב לילדהאכן עשיתי.זה לא שהכאב או העצבות עוברת אך,הדבר מקל במידה מסויימת לתחושת ההשלמה.צר לי משתתפת ומבינה את צערך הכפול,אך נסי שוב אל תחכי או תהססי.בסוף חייב להיות טוב...
מנהלי פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
