הפסקת הריון בשבוע 22

לפני עשר שנים ילדתי את בני הבכור אחרי הזרקת זרע(IUI( ולפני שש שנים ילדתי את בני השני אחרי הפריה חוץ גופית.עברתי טיפולים רבים עד שזכיתי לשני הנסיכים הללו.לפני שנתיים וחצי עברתי שוב טיפולי פוריות ונכנסתי להריון מהפריה חוצגופית.בסקירת המערכות שביצעתי בישר לי הרופא שיש לי בת.הייתי מאושרת עד הגג.בשבוע 18 עשיתי בדיקת מי שפיר וקיבלתי תשובה שיש לעובר תסמונת טרנר. הרופאים המליצו על הפסקת הריון וכך עשיתי.זו הייתה החוויה הכי טרואמטית בחיי שממשיכה ללוות אותי עד היום. אני לא מצליחה להשתחרר מזה ואני מסרבת לקבל את זה שלא יהיו לי עוד ילדים. ניסיתי להרות שוב ופעמיים הטיפולים לא הצליחו.מדובר בהרבה כוחות נפשיים וגם כסף וקשה לוותר על הרצון הזה לעוד ילדים.אני ממש מנסה לשכנע את עצמי להתמקד בילדים המקסימים שלי ובמה שיש לי ולא להתעסק במה שאין לי.אני היום כבר בת 40 ולא עוברים יותר מיומיים שלושה מבלי שאזכר באירוע הטראומטי שעברתי,של אובדן כל כך גדול. אני נזכרת בזה לפחות פעם בשבוע ויכולה להגיע למצבים של בכי.זה נורא מתסכל אותי והרבה פעמים משפיע על מצב רוחי.בכל פעם שאני רואה נשים בהריון או תינוקות קטנים אני בתחושה של החמצה.איך יכול להיות שאני לא בהריון. אני לא לוקחת אמצעי מניעה מהיום שהתחתנתי ואני עדיין בתקווה שאקלט באופן טבעי.כל קבלת מחזור גורמת לי לעוגמת נפש.הרצון העז שלי להיות בהריון גם בגלל העובדה שמלא נשים סיפרו שהתרופה הכי טובה לצאת מהמשבר הזה היא להרות וללדת שוב ילד בריא.אני לא יודעת אם עובדה זו נכונה וחד משמעית אך היא משפיעה עליי מאוד.יש לציין שלא קיבלתי שום תמיכה סוציאלית מבית החולים לאחר המקרה.אשמח מאוד לשמוע איך אני יכולה להתמודד עם הטראומה שחוויתי ומלווה אותי עד היום ואיך להפסיק לחשוב על עוד הריון ולהתמקד בילדיי המקסימים ובחיים שיש לי.