כשהחברה הכי טובה גם עברה "לידה שקטה" והכל אצלי חוזר וצף... :(

לפני כ4 וחצי עברתי "לידה שקטה" בשבוע ה40 להריוני השני. היתי אז עם ילדתי הגדולה שהייתה אז בת כ 3 וחצי והוכנה היטב לקראת אחותה הגדולה. כיום עם 'ילדת קשת' כבת 3.5 . ילדה קסומה שמזכה ברגעי אור.(בהריון שלה לא העזתי להסתכל אף לא פעם אחת על תמונת האולטרסאונד מחשש להיקשר ולהיצלק בשנית...) לרוע מזלי וגורלי, בצהרי שישי האחרון קיבלתי טלפון מחברתי הטובה כי לעובר אין דופק ושהיא עומדת לעבור גם "לידה שקטה" (הריון וילד רביעי, שבוע 36..). מאותו הרגע למעט השעות בהם אני בעבודה, כל כולי איתה ועבורה.. בסופ"ש היתי עימה בביה"ח כיוותי, חיבקתי וסייעתי במה שיכולתי, הכנתי עבורה אוכל מבושל וחם, היום היתה אצלי עם ילדיה ואחותה... כל הזמן חושבת ומגלה רגישות יתרה כלפיה.. (רגעים לפני שהגיעה, הקטנה שלי שיחקה עם בובת תינוק עם קול, וכשקלטתי זאת ישר לקחתי מידה והחבאתי..), אין ספק כי זה מחזיר אותי אחורה ומשפיע על מצב רוחי ובא על חשבון זמן ואנרגיה טובה עבור בנותיי ועבורי.. מקווה מאוד כי זה טבעי ויעבור לי... חוששת... ?!

נעמי יקרה. צר לי על ההתמודדות והאבדן של חברה שלך. אני קוראת ומרגישה את הרצון העז לעזור לה, להיות שם בשבילה ולתמוך בה למרות הקושי שזה מעורר בך, וזה ממש לא מובן מאליו ואת חברה נפלאה עבורה. יחד עם זאת, אולי ההזדהות וההתחברות שלך כואבים מדי, מבלבלים וחשוב גם לשמור על עצמך ועל המשאבים הנפשיים שלך בתוך כל זה.לא ממש הבנתי את השאלה שלך, אלו התחושות שעלו בי. בוודאי שזה טבעי שיתעוררו בך זכרונות ותחושות כשאת מלווה כך חברה קרובה בתוך האובדן הנורא הזה שחווית בעצמך, אך חשוב לשים לב לעצמך, לאיזון הנכון בין הנתינה שלך לבין הגבול הפנימי שלך ושל העומס שלך. אם קשה לעשות זאת לבד כעת, תמיד כדאי להתייעץ עם מישהו קרוב ולדבר את התחושות שלך כדי להתבונן פנימה . חיבוק ממני, רינת

מודה על ההתיחסות! אכן לא התנסחתי כאן עם שאלה ברורה כמו שהבאתי את החשש שהיה לי שמא מה שעברה/עוברת חברתי ישפיע עלי באופן שלא טוב ומיטיב וכי במקום להיות חזקה ולשדר זאת לסביבתי, אשאב שוב אל העצבות הכאב והיגון... פחד מהמחשבה שהעניין ישפיע ועל תפקודי היומיומי ויחזיר אותי אחורה כמו לפני 4 שנים...