בן שנתיים וחצי שמתקשה לישון בלילה בלי אמא.

לפני שלושה חודשים עברנו לפריז במסגרת שליחות מטעם העבודה של בעלי, חודש לפני כן גרנו אצל הורי בזמן שבעלי התחיל את העבודה החדשה ובני הצעיר ישן איתי. חודש אחרי שהגענו לפריז בני נכנס ל גן חדש ( צרפתי) והיה צריך להסתגל לשפה חדשה מעבר להסתגלות לדר היום.מאז שאנחנו כאן הוא לא נרדם ללא נוכחות שלי ומתעורר כמה פעמים בלילה ואז מגיע למיטה שלנו ומבקש לישון איתנו או שמבקש שאשב לידו עד שירדם. הדבר מלווה בסצינות בכי היסטריות , ברגע שמרגיש אותי לידו נרגע וחוזר לישון. יש לציין שבגן ישן בערך 3 שעות והמדינית שלהם לא להעיר ילד באופן מיוחד אלא את כולם בשעה המתבקשת. אני אובדת עיצות, מצד אחד אני ערה לשינוי שהמשפחה עברה בכלל ובני הקטן בפרט, ואני רוצה להכיל ולהיות בשבילו מצד שני אני מרגישה כמו שבוייה בידיו של הקטן, ואבוי לי אם אקום טרם נרדם ( הוא טורח לוודא שאני לידו ). מה את מציעה לעשות במצב עדין זה?

הדבר הנכון הוא ללוות אותו בתהליך ההרדמות באופן קבוע (על כסא, במרחק, ללא דיבורים או כל אינטראקציה אחרת) בלי לצאת מהחדר עד שנרדם. אם תעשו זאת באופן קבוע - עם הזמן משך ההרדמות יתקצר וגם ההתעוררויות במהלך הלילה.

ראשית, תודה על תגובתך המהירה. למעשה, זה מה שאנחנו עושים, אנחנו יושבים ליד המיטה על כיסא וממעיטים בדיבור. כשהוא נרדם אנחנו יוצאים מהחדר. הבעייה היא שזה קורה גם באמצע הלילה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו לא מעט פעמים מתיישבים לידו לאורך זמן או לחלופין הוא מגיע אלינו למיטה ומתגנב באלגנטיות (אני מודה, לפעמים העייפות גוברת ואז הוא ממשיך את הלילה אצלנו. השאלה שלי היא מה לעשות במקרים האלה? האם להמשיך לשבת איתו?