דכאון עמוק

היי שלום! בעייתי היא ככה אני מדוכאת כבר מספר שנים ולא יודעת איך לצאת מזה אני כבר לא יודעת מה לעשות אני פשוט משתגעת רצות לי כל הזמן מחשבות אובדניות אבל הם לא למימוש אני מפחדת לפנות לטיפול - להיחשף אפילו לרופא רגיל אני מפחדת ללכת מעדיפה לא לדעת דברים על עצמי יש למישהו עצה מה לעשות

הרי היועץ או יועצת מושבעים שלא לחשוף פרטים ואת יכולה לסמוך על זה. את יכולה ללכת למישהו מעיר אחרת שלא מכיר אף אחד ממשפחתך. יכול להיות שאת צריכה רק לשבור את הקרח. ללכת פעם אחת ולראות שהשד לא נורא כל כך. מה דעתך ? יש גם כדורים נגד דיכאון אבל נדמה לי שצריך מרשם מרופא. האם קרה לך משהו טראומתי בחיים שבעקבות זה בא הדיכאון ? כמה זמן את סובלת מזה ? האם אף אחד במשפחה הקרובה לא יודע ? אולי תספרי לנו קצת על עצמך ונוכל במעט לסייע. יום טוב ורפואה שלימה. והמון אופטימיות. צריך תמיד את התקוה. המחר תמיד עשוי להיות טוב יותר. נכון ? ביי

קודם כל תודה על היחס.. אני יודעת שהיועץ מושבע על סודיות רפואית פשוט אני בן אדם סגור ואין לי אומץ לספר מה שעובר עליי אף אחד לא יודע מה עובר עליי ואני גם לא רוצה שיידעו אני סובלת מדיכאון בערך 5 שנים אולי יותר או פחות, אני בת 23, כרגע לא עובדת פשוט לא בא לי ואין לי מצב רוח לפעמים שאני בשפל אני חותכת את עצמי - זה עוזר קצת (אני יודעת שזה נשמע מטומטם) אבל זה ככה... זהו, זה בגדול.

שלום לך לירון, קראתי את שכתבת וכמו כן את שרשרת התגובות החמות והחכמות שכתבו חבריי לפורום. תהליך חשיפת עצמך למטפל הוא תהליך ארוך ומייגע ולעתים נדמה כאילו עצם החשיפה לאדם זר יגרע את המצב ויגרום לנסיגה במצב הנפשי. קודם כל ,אני נורא שמחה שבתור התחלה , את בוחרת לספר את סיפורך כאן.זה בטח מוריד ולו במעט את מפלס המצוקה שלך, כי את משילה מעליך את הצרות ומתחלקת בהם איתנו. אני גם רוצה להציע לך בכל זאת לשקול לדבר עם איש מקצוע(שאינו חייב להיות פסיכולוג קליני). היום יש מבחר עצום של מטפלים(לא שרלטנים כמובן). ששיטת הטיפול שלהם היא חשיפה הדרגתית ולא ישר חפירה לתוך הנפש וחיטוט בפצעים. שהרי לא ללכל אחד נוח לדבר על עצמו ולהיחשף. האם חשבת על טיפול אלטרנטיבי? משהו בסגנון דיקור(שנורא עוזר במצבי דיכאון), אולי תרפייה בעזרת תנועה /ציור. איני מכירה אותך מספיק ועל כן לא ממש יכולה להציע לך משהו קונקרטי, אך בתור התחלה נראה לי שסוג של טיפול פחות פולשני יכול עשות רק טוב. במקביל לירון, אני סבורה שבעתיד כן תצטרכי להתמודד מול העבר לדוש בו ואולי גם לחשוב על נטילת תרופות וכל זה בעזרת ייעוץ וליווי פסיכיאטרי תחילת המסע הוא בצעד הראשון. גם אם הוא קטנטן. המשיכי לשתף אותנו. זה חשוב . פורים שמח. מיכל

תודה לכולם על התגובות והתמיכה....

לירון. היי,אני משתתף חדש בפורום הזה,וההודעה השניה שקראתי היתה שלך. הסיבה שאני כותב לך היא מכיוון שאני מכיר את העולם הזה ,שבו את נמצאת.ולצערי אני חי אותו. בהתחלה רציתי לכתוב לך בצורה של זעקות ושל קריאה אדירה לכך שאת חייבת להפסיק (אני כבר מתנצל ,לא קראתי את שאר התגובות,כך שאם משהי\ו כתבו כך,SORRY) הדבר היחיד שאני רוצה לכתוב לך,הוא שחבל להפוך את הדברים הללו לדברים "קבועים" כלכך חזק,שכשרוצים להפסיק,זה קשה הנורא. כואב,כמה שזה כואב...

לפעמים נאחזים בדיכאון כדי להסביר כל מיני התנהגויות "לא מקובלות" כמו עצלנות, דמוי עצמי נמוך, תחושה של חוסר מסוגלות...ועוד. הדכאון הוא עלה תאנה מאחוריו ניתן להסתתר ולהסביר את חוסר המעש. ההתעקשות לא ללכת לטיפול מעידה גם על ההתעקשות לאחוז בדכאון. אם הוא יעלם מה יחשף?