ממה נובעת יהירות?
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אודה לתשובה בנוגע למניין נובעת יהירות אצל בני האדם. איך אדם "הופך" ליהיר, זאת אומרת, כיצד היא מתפתחת - מהם הגורמים להתפתחותה והאם היהירות עלולה "לכהן" לעיתים כסוג של "מסכה" או שהיא לחלוטין תכונת אופי טבעית שלא נובעת משום סיבה כלשהי? אם אומרים על נרקיסיסט שהוא למעשה חסר ביטחון, אז "מה אומרים על היהיר"? וכיצד ניתן להתמודד מול אדם יהיר? איך ניתן להוריד אותו לקרקע, או לגרום לו להרגיש פחות יהיר? תודה...
היי אמיליה, יהירות, כמו כל תכונה אחרת, קיימת בכולנו. ואצל כל אחד מאיתנו יש תכונות בולטות יותר לעומת תכונות מובלעות. השאלה היא, אם כך, מה גורם לתכונה מסוימת - יהירות במקרה זה - להיות תכונה בולטת אצל אדם אחד דווקא, ולא אצל אדם אחר. והתשובה, שנכונה לגבי כל התכונות, היא שזה תלוי בסביבה שבה גדל האדם, מאחר שבבסיסה מדובר בתכונה טבעית. יהירות בהחלט יכולה להיות ביטוי של עודף בטחון עצמי או, לחילופין, ביטוי של אגו שברירי מאוד (אגו במובן האנליטי, לא היומיומי). אם המקור הוא בטחון עצמי מופרז, הרי שהיהירות יכולה ללמד על כך, שהאדם סמוך ובטוח שהכל מגיע לו, משום שהוא כזה מוצלח. אבל אם המקור הוא אגו שברירי, הרי שיהירות בהחלט יכולה לשמש כסוג של מסך בין האדם לסביבה, מאחר שיהירות מוגזמת מרחיקה אנשים ולא מקרבת אותם, וכך בעצם משיג האדם תחושה של בטחון ("אם אשמור מרחק מכולם, אף אחד לא יוכל לפגוע בי"). נרציסיזם ויהירות אינם זהים, למרות שלעתים הנרציסיט נתפס כיהיר, מאחר שמבחינתו הכל סובב סביבו, ואנשים שאינם עסוקים בלרומם את שמו ולהעריך כל מילה ומעשה שלו מורחקים מהמעגל החברתי שלו. אפשר לסכם ולומר, שאין כזה דבר יהירות פתולוגית (בפני עצמה), אבל בהחלט יש נרציסיזם פתולוגי (הפרעת אישיות נרציסיטית). ולגבי השאלה שלך - כדי "להנחית" בחזרה למציאות אדם יהיר, הוא צריך להבין קודם שהוא כזה, ושיש לכך השלכות חברתיות. אם הוא לא מודע לכך, או שפשוט לא אכפת לו, אין יותר מדי מה לעשות. היוזמה לשינוי צריכה לבוא ממנו (או שלפחות הוא אמור לקבל ולהבין אותה). הרה.
