דנה

היי הרה, נהפכת להיות החברה הכי טובה שלי!!! את מביאה לי כוח להמשיך באמת!אני יכולה להגיד לך שבזכותך שבועיים לא הלכתי למקום בילוי בו הוא יוצא,וכן הייתי בבית לבד קצת בכיתי.. אבל!למחרת הרגשתי טוב עם עצמי שלא הלכתי...עד שהוא שלח לי הודעות...ופה אני מתביישת להגיש,(מין פחד שגם את תתיאשי ממני..) ואז הלכתי שוב למקום בו אני יודעת שהוא יוצא ונדבקתי אליו כל כך מגעיל ומכוער,אף אחד לא היה רוצה דבר כזה, גם אני לא!אבל כאילו באותו רגע זו לא הייתה אני אלא מישהיא אחרת בתוכי שמתנהגת מתוך רצון להשיג את ההפך,אני הסביר:הרי הוא שלח לי תהודעות לי היה תקווה שאולי הוא השתנה או לא רוצה לוותר,הלכתי ואז כששוב הראתי לו שאני מאוד רוצה בו הוא הפסיק להתייחס אליי ,הרגשתי שאני נקרעת בפנים והרגשתי מושפלת אם כל הנסיונות שלי ושוב ושוב ונדבקת אליו והולכת כמו זנב אחריו(ולדעתי הוא רצה להיות גם לבד שם הרי הוא יוצא להנות להכיר..)ומין דחף כזה לנסות ולנסות ולאאא לוותר,אחרי זה באתי הביתה בוכה ממורממרת כי הוא שוב הצליח !ובאמת שניסיתי להמשיך. (יותר נכון רציתי לראות אולי המרחק יעשה משהוא ,וכמו שאמרת ואמרו לי אם את באמת חשובה לו הזמן יוכיח לו שאני אולי באמת מה שהוא רוצה עכשיו)את מאמינה בזה בלב שלם לדעתך? שיכול להיות שאני דבק אליו ומראה לו יותררררררר מידי ובגלל זה הוא הולך אחורה ?ואם יש לו משהוא כלפיי הוא יבין את זה כאשר אני יהיה חסרה שם ? את יודעת הרה, למרות כל התסביכים והחיים הקשיים שלי, האהבה שהייתה לי אליו אומנם סגרה אותי מהמון דברים,כמו עבודה כמו לימודים כמו להכיר אחרים,אבל נתן לי גם המון כוח ולהנות טיפה מהחיים,ההרגשה שאם הוא היה שולח הודעה או מתעניין לשלומי היה עושה לי את כל השבוע הייתי פתאום מאושרת מה שכמעט אף פעם לא קורה. ועכשיו מה יהיה כשזה גם לא יהיה? עד עכשיו הייתי מתעסקקתבו חושבת כבר מתחילת השבוע מה יהיה כשאראה אותו ביום שישי ,מחכה שהזמן יעבור....ועכשיו חיים של ריקנות . אף אחד כבר לא מוכן לשמוע אותי (ואולי הם צודקים והתייאשו, אבל אף אחד לא מבין שזה באמת לא בשליטתי הלוואי והייתי יותר חזקה..) הוא באמת הצליח לשגע אותי, פעם מתיחס יפה פעם לא, היום אני כבר לא בטוחה שיש לו משהוא כלפיי.ואני מרגישה יותר מטופשת שעשיתיי מימני תקופה ארוכה של צחוק. *הייתי כל כך רוצה להבהיר איתו תעניינים,ואז היום חשבתי שזה לא יהיה פתרון יכול מאוד להיות שאני יותר יפגע מזה,אם לא יענה לי או אם ידבר אלי בזלזול. החלטתי שאני מנסה(מפחדת להגיד כבר החלטתי).לא ללכת לשם יותר,אבל אני מרגישה עכשיו יותר ויותר רע עם עצמי הרי עשיתי הפסקה ראיתי שאני מרגישה יותר טוב עם זה שהוא שואל ואני מתעלמת. הרסתי!הרסתי!הרסתי!עכשיו הוא בטח מבין שאומנם לא יצאתי שבועיים אבל אחרי ההודעה באתי ושוב הראתי לו כמה אני רוצה אותו.....הרסתי הרה! אני מרגישה כבר פחות פגועה ממינו כמו שאני מאוכזבת מעצמי,ש למה עשיתי את זה?! אני כבר יודעת שהולך להיות לי סוף שבוע מגעיל עצוב ודכאוני. אני מקנא באנשים כמוך עם טיפת חוכמת חיים..... אני מיואשת לגמרי .עשיתי ממני צחוק! הייתי צריכה לא להשבר וללכת לשם להמשיך ולהמשיך.. ואם באמת היה מתגעגע היה מתקשר ולא שולח הודעה.הרסתי גם אם אני לא אצא חודשיים לשם מבחינתו אני במשחק הוא עלה עליי........:-( :-( :-( מקווה לטוב ,אבל האופק נראה כל כך רחוק ממני...... לפחות לך אני מאחלת סוף שבוע נעים ומהנה ,את הכי מקסימה שיש. את היחידה שפה בשבילי ,ומבינה אותי הרה תודה אבל תודה מהלב..... דנה

אני לא אתייאש ממך. כל זמן שתרצי להשתמש בפורום ולקרוא את מה שיש לי לכתוב לך, את מוזמנת לעשות זאת. אותה "מישהי אחרת בתוכך" שנדבקה אליו, כדברייך, היא לא באמת מישהי אחרת, נכון? היא זו את בעצם, היבט שלך שגורם לך ייאוש, השפלה ואכזבה מעצמך, וכדי להרחיק ממך את הדברים הללו (שהם באמת לא נעימים), את כבר לא מרגישה לגמרי כמו עצמך, אלא כאילו שמישהי אחרת בתוכך מתנהגת ככה. אני מאמינה בלב שלם בזה, שאת צריכה לתפוס ממנו מרחק ולנתק מגע. ואני יודעת שזה קשה. ואולי אני אפילו מאמינה במשהו שהוא לא נכון מבחינתך, מאחר שזו דעתי האישית. אני חושבת שהוא כבר הוכיח, שכאשר את מנתקת מגע, הוא זה שמחפש אותך ויודע שאת לא תעמדי בפיתוי של ההודעות שלו. אבל הוא הוכיח גם, שאין לו (לפחות כרגע) שום כוונות רציניות. ואולי, רק אולי, בשבילו זה סוג של הנאה סדיסטית... לטרטר אותך ככה מתוך ידיעה, שאת תשתפי פעולה עם הטרטור הזה. האהבה שלך כלפיו וכל העיסוק האובססיבי בו מילאו את הריקונות שבך, זה כנראה נכון. אבל בהקשר הזה זה כמו התמכרות לסמים - השימוש בסמים ממלא איזשהו חור פנימי ודורש עיסוק מתמיד בהתמכרות. אבל בעצם זו בריחה מהתמודדות עם הכאבים האמיתיים בחיים, עם מה שמלכתחילה יצר את תחושת הריקנות. וכתבת את זה יפה בעצמך - פתאום עכשיו, אם לא תתעסקי איתו יותר, מה ימלא את הריקנות הזו? ואני יודעת שריקנות פנימית היא דבר מפחיד ומכאיב. אבל למלא אותה בדברים מלאכותיים, בלי לרדת לשורש שלה, זה לא באמת פתרון אמיתי לאורך זמן... וזה רק מכאיב יותר בסופו של דבר, כשמגלים שזה לא באמת משחרר מהריקנות. אני חושבת, שהיום הבחור הזה הוא רק שחקן משנה בדרמה הפרטית שלך; מעין אובייקט שאפשר "להשתמש" בו כדי להסביר לעצמך קשיים שיש לך בחיים. כאילו שאם תוותרי עליו לחלוטין תאלצי להתמודד עם... עצמך! ואין לך מושג כמה אנשים בורחים מהתמודדות עם עצמם, אבל גם כמה אנשים מחליטים לשים לזה סוף ולהתעמת עם עצמם ועם הפחדים, הכאבים והרגשות שלהם. אל תאשימי את עצמך. לא הרסת כלום. אבל תשאלי את עצמך מה דחף אותך - מעבר להודעות שלו - לחזור למקום הבילוי הזה אחרי שאת כבר יודעת, שויתור על זה גורם לך להרגיש בדיעבד טוב יותר... מה מונע ממך להרגיש טוב עם עצמך? את לא צריכה לקנא באף-אחד. כמובן ש"צריכה" בהקשר הזה לא מתייחס להחלטה מודעת, אלא יותר לכיוון של ללמוד ולהכיר את מה שטוב בך, לקבל את זה ולאהוב את זה. לכבד את עצמך כאדם בזכות עצמך. מן הסתם כולנו מקנאים לפעמים במה שיש לאחרים (כסף, אהבה, סטטוס וכו'), אבל קנאה כזו יכולה להיות הרסנית או בונה, תלוי איך אנחנו משתמשים בה (כמכשול או כמנוף?). תודה על המילים החמות. שבת שלווה, הרה.