להרה

היי הרה התרשמתי מאוד ממה שאת כתבת לי.שמעתי על האוניברסיטה הפתוחה הבעיה היא שמעולם לא למדתי לא חושבת לרגע אחד שיש סיכוי שאני יצליח. יש לי קודם הרבה מה לשפר לא עברתי אבחון, אבל אני מרגישה שיש לי קשיי למידה מין הסתם... לעולם לא למדתי . וכן אני רואה חברות בגילי לומדות ומצליחות . נותן לי ההרגשה שבלי להיות אקדמאית את לא שווה ומתיחסים אלייך שונה מכולם. אולי כי זה הבעיה האישית שלי שאני מתקשה להתמודד איתה בחיי היום יום. אני מאוד רוצה ללמוד אבל אולי באמת אני לא מסוגלת. אני מאוד מבולבלת ומרגישה שמבזבזת את הזמן על כלום ... את מכירה אנשים כמוני ? את חושבת שאנשים יכולים לחשב אותי כ "סטומה"שלא לומדת במכללה אקדמאית ? יש לך השפעה על מה אנשים יחשבו עליי? יצאתי בעבר עם מישהו שההורים שלו שללו אותי כי אני לא לומדת, זה בכלל שבר אותי. תןדה רבה רבה רבה לך דנה

ראשית כל, גם אם אף-פעם לא ממש למדת והשקעת בתחום, לעולם לא מאוחר מדי. אני מכירה סטודנטים בני 50+... מה שאומר, ששום דבר לא סגור בפנייך. עכשיו, אם את חושדת שיש לך ליקוי למידה כלשהו את יכולה לעשות אבחון פסיכו-דידקטי, ולאשר/לשלול את האופציה הזו. העניין הוא, וזה דבר שצריך לקחת בחשבון, שאבחון כזה עולה די הרבה כסף. אם אכן מתברר שיש לך ליקוי, תקבלי הקלות. תואר לא עושה אותך לאדם טוב/רע יותר. אם, בשלב מסוים, תרגישי שנכון עבורך ללמוד משהו (ולא כי ככה כולם עושים) אז תלכי ותלמדי. אין הגיון בלימודים כי "ככה צריך"; זה משהו שצריך לבוא ממך. גם להגיד מראש "אני לא מסוגלת" זה גול עצמי; את מכשילה את עצמך מראש, בלי שניסית ונתת לעצמך צ'אנס אמיתי. אולי זו הכשלה עצמית שמקורה בפחד מכשלון, פחד לגיטימי לחלוטין מחד, אבל פחד שלא מאפשר להתקדם מאידך. אני לא רוצה לדבר בשם כלל האנשים באשר הם, אבל אני יכולה לומר לך בודאות, שאנשים שאני מכירה לא שופטים לרעה אנשים שלא לומדים. אני מכירה אנשים (בני 30+) שאין להם שום תואר, והם גם לא רוצים ללמוד, ובכל זאת הם עובדים ומצליחים. העובדה שאת לומדת לא עושה אותך ל"סתומה" בשום פנים ואופן! ובקשר למה שכתבת בסוף (שיצאת עם מישהו וההורים שלו שללו אותך כי את לא לומדת) - זו בעיה שלהם!!! לא שלך. הרה.