שלום
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
היי הרה חצי שנה עברה מהדבר הנורא ההוא אמנם אני פחות היסטרי אבל אין יום או שעה שאני לא מגלגל את זה במוחי זה מפריע לי ליצור קשרים חדשים למשל הכרתי משהי בבר והיא הזמינה אותי אליה והתחמקתי היא דווקא מצאה חן בעייני מאוד אני חש עצבות רבה ואני חש שמאוד קשה לי להיות עם עצמי אני כל הזמן מתגעגע לתקופה שבה הייתי אדם תמים לתקופה בצבא או לאקסית המיתולוגית. בתקופה האחרונה הכרתי משהי באונ אנחנו מסתובבים הרבה יחד היא מקסימה ויש בה את כל מה שאני אוהב בנשים היא יפה חכמה מצחיקה וקצת דפוקה בראש כמוני היא הייתה מתרגלת שלי וכבר אז התיידדנו קצת ועכשיו אנחנו עושים יחד כמה קורסים בתור סטודנטים כך שאין את הקטע של מורה ותלמיד(: אני פשוט מאוהב בה ואין יום שאני לא חושב עליה או מתגעגע לריח שלה אך אני חש רע עם מה שעשיתי וגם מפחד לעשות צעד נוסף בקשר אליה. באופן כללי מתחילת שנת הלימודים הזו יש לי הרבה חברים באונ אמנם אני לא יוצא איתם מחוץ לאונ אבל לפחות בהפסקות אני לא לבד חבל שזה לא קרה קודם סהכ בכל המסגרות שהייתי בהם הייתי טיפוס דיי כריזמטי אבל זה לא בא לידי ביטוי באונ אולי כי אני לא מספיק חכם אבל בתקופה האחרונה אני חש שאנשים מתייחסים אליי כמו שהתייחסו אליי בבית ספר ובצבא נראה לי ששגעתי אותך(: אז תודה להתראות
היי. אני רוצה להתחיל דווקא עם מה שכתבת, שלאחרונה אתה מרגיש שמתייחסים אליך כמו שהיה בעבר; יכולות להיות לכך 2 סיבות: א. היחס של הסביבה אליך מעולם לא השתנה, אך בגלל המצב הנפשי שלך לא היית מסוגל לראות את זה. ב. שמשהו בך שידר לסביבה מסר שהרחיק ממך אנשים, או שגרם להם להתייחס אליך אחרת. העובדה שאתה מסוגל לאהוב מישהי מעידה שאתה פחות קשה עם עצמך. הרי פחדת שזה לא יקרה שוב. אולי, כרגע, אל תעשה כלום בקשר אליה. תן לדברים לזרום בקצב שלהם... הרה.
היי אני חושב שהייתי אותו דבר אני לא משדר לאנשים שם מה אני מרגיש באמת בדרכ אני הבנאדם המצחיק והשנון שם ויחסית מצליח למרות שאני זרקן ולכן אני זוכה להערכה אבל הרגשת הבדידות לעיתים היא איומה וגם כעת לעיתים אני חש ככה וזה מעיק אמנם אנשים מחבבים אותי במסגרות שאני נמצא בהם אבל אחכ אני חוזר להיות לבד בבית. בקשר לאהבה שאני חווה כעת אמנם אני מבלה עם אותה בחורה הרבה וזה נחמד אבל היא בחורה מתוקה וסמפטית והיא נחמדה לכולם (אמנם אליי במיוחד) אבל אני לא חושב שהיא בקטע שלי למרות שאנחנו יושבים תמיד יחד בשעור ומדברים הרבה.אני ידעתי שאחזור לאהוב אבל אני עדיין לא יודע עם אוכל להיות נאהב.למרות שעשיתי המון בדיקות עדיין אני חושש ממחלות אני מרגיש מלוכלך אף פעם לא הייתי ככה זה מגעיל אני מצטער על זה יכולתי להיות אולי מאושר יותר סהכ אני גר במרכז תא והכל וכשאני יוצא לפאבים(כמעט בפיגמה(: ) אני מכיר נשים ואני מפחד לפני זמן מה היתה משהי שרצתה ללכת אליה לדירה (אני לא סגור על זה אבל אני מניח שהיא רצתה.......) ואני התחמקתי וזה מוזר כי היא הייתה מסוג הנשים שאני אוהב יפה חכמה אסרטיבית(דברנו שעה) אני לא יודע איך אני אחזור לעצמי הזמן לא מרפא את זה מדיי פעם אני נרגע ואז זה חוזר ומכה בי אני מתחיל להתגעגע לחברה הקודמת שלי לקשר שהיה אז כל כך מתוק ותמים או לתקופה שהייתי בתיכון או חייל כל דבר אחר שהוא לא מה שאני עכשיו אני רוצה לחזור להיות תמים אני מפחד להדביק משהי במשהו ואולי לא אוכל לספר את זה אף פעם ומכאן אף קשר עתידי שלי לא יהיה תמים אני לא אדם רע אני יודע את זה אבל אני מרגיש שגזרתי על עצמי נידוי ואני לא יודע מה לעשות איבדתי את שמחת החיים שלי אני בוכה הרבה אני כבר לא יודע מה לעשות לפעמים אני רוצה להעלם
