צריכה עזרה בבקשה...!!!

שלום רב! אני בת 15 וחצי... למרות גילי הצעיר אני מקווה שתתיחסו למכתבי זה ברצינות ותנסו להבין אותי כמה שיותר כי זה די קשה.. יש לי אחות בת 8 אמא נהדרת ואבא בעייתי מאוד שההורים שלי היתחתנו המצב של אבא שלי הייה בסדר... הוא לא הראה שום סימנים לאובססיה מסויימת... אחרי שנולדתי הוא ממש הישתנה.. התחילה להיות לו אובססיה לאוכל.. אבל זה דבר די נורמלי אצל אנשים.. אבל לא אצל אבא שלי... במגיל קטן אין לי דמות של אבא.. הוא הרשה לי לקלל אותו לא לרכוש לו כבוד כלל...הוא לא הציב לי גבולות שהייתי זקוקה להם כילדה שגדלה וגם אחרי זה כנערה מיתגברת.. הוא מקלל המון ועושה דברים לא נורמלים... אני יודעת שזה נישמע מוזר אבל זה לפעמים מפחיד מאוד... מאז שאחותי הקטנה נולדה המצב רק החמיר... אמא שלי הייתה בפיקוח על ידיו 24 שעות ביממה... כדי לראות אם היא מבצעת טוב את תפקידה כאמא... אני בכלל לא מדברת על זה שרציתי שיהיה לי אבא כמו כולם שלא יקלל שיקדיש לי, שאני אוכל לבלות איתו יותר מ-5 דקות ולא להתחיל לבכות... הוא אף פעם לא הרים עלינו יד... אבל המצב שלו רק הולך ומחמיר עד שאני מפחדת שבאיזה שהו שלב גם זה יקרה.. יותר מ-5 שנים ניסינו לפתור לו את הבעיה... עם מי לא דיברנו... ההורים שלו וההורים של אמא שלי... הוא הבטיח אין ספור פעמים להישתנות...אבל אחרי כמה ימים חזר לסורו! לפני חצי שנה לקחנו אותו לפסיכיאטר וגם זה הייה אחרי לחצים שלנו.. הוא נתן לו מין כדור הרגעה שהוא צריך לקחת בבוקר ובערב... הוא לקח במשך חודש והפסיק.. ואז היינו צריכים לרדוף אחריו שיקח... לא שהכדור עזר .. אבל הוא הייה מרגיע אותו קצת... הוא בן אדם מאוד לחוץ ועצבני... הוא צועק מהר ומיתרגז מטבעו...! אין לו כבוד לכלום כבר... אתם לא רואים את ההתנהגות היום יומית שלו... זה דבר מחריד.. אני כבר לא מדברת עם הריבים בינו לבין אמא שלי שאני שומעת כבר מגיל 5... אז חשבתי שזה דבר נורמלי שהורים רבים.. אבל הגעתי למצב שימי שישי אני רק רוצה לצאת לברוח מהבית לא להיות שם... לא לשמוע אותם רבים לא לשמוע את הקללות שלו... ההיתנהגות הלא שפויה שלו...! הוא בן אדם טוב...באמת.. שאנחנו צריכים עזרה אנחנו מקבלים ממנו אבל לי ולאחותי קשה מאוד לחיות עם בן אדם חולה בנפשו...! שלא נדבר על אמא שלי שחייה את זה 15 שנה..! אני מרגישה כבר שאני עומדת להישתגע מהמצב הזה.. אבל זה לא כל כך פשוט כמו שזה ניראה.. כל הדלתות סגורות בפנינו ...!!! אתם בטח שואלים למה אני מיתכוונת?! אז ככה.. למישפחה שלו גם לא חסר... אם אמא שלי תירצה להיתגרש הוא ממש לא ישאיר לה את הבית...! ברגעי כעס הוא לא חושב עלינו וזה גם אמא שלי אמרה.. אמא שלי לא עובדת ואין לה גב כלכלי..שירשה לה לקחת סיכון... אין לנו לאן ללכת ...אחותי נימצאת בכיתה מיוחדת... זה בית ספר רגיל רק שיש בו כיתה קטנה.. שמקבלים שם יותר יחס מאשר בכיתה של 40 ילדים.. וכיתה כזאת קשה למצוא בכל מקום..! אין לנו מה לעשות... זה פשוט להמשיך לחיות ככה עד שאני או אחותי נעשה צעד קיצוני שיעורר את כולם...! ואחותי גם סובלת מאוד.. היא בוכה אין ספור פעמים למה אין לה אבא נורמלי שהיא יכולה לדבר איתו בלי שיצעק ויקלל והיתנהג אליה לא יפה... לה מגיל קטן אין דמות של אבא כי כשהיא נולדה המצב שלו הייה כבר קשה.. שאני נולדתי הוא לא הייה ככה... זה דבר מדהים איך הוא יכול להפוך לבן אדם הפוך ממה שהוא הייה ב-15 שנה שלא קרה בזמן הזה שום משבר או משהו שיגרום לכך..! רציתי לשאול אם אפשר להוציא מהפסיכיאטר שהוא הלך אליו טופס שהטיפול לא הצליח... כמו להוציא אותו בן אדם לא שפוי ולהיסתמך על זה ברבנות שלא יתנו לו לקחת מאיתנו את הבית... או להקשות עלינו במזונות..אני יודעת שזה נישמע מגעיל אבל כל יום אני מתה מחדש, ואני חושבת שאם זה לא יקרה אז את מי שבאמת יאשפזו זה אותי כי באמת שאני כבר לא יכולה ליותר... בבקשה תייעצו לי?... אימרו לי מה לפי דעתי אני צריכה לעשות?.. כל דבר יתקבל בברכה..! בתודה מראש איילת!

קשה להאמין איך יש אנשים עם כאלה בעיות ענקיות, בעוד משפחות אחרות מבלות בטוב ובנעימים. האם הפסיכיאטר של אבא שלך קבע מה בדיוק יש לו ? האם הוא עובד ? האם יש לו חברים ? האם יש מישהו במשפחה שלו , אחים אחיות, שיכולים לעזור ? לדבר איתו ? לבי יוצא אלייך ואל צרותייך. בת כמה האחות שלך ? אולי ניתן לפנות לעזרה סוציאלית ? משרד הרווחה ? תהיי בריאה. ותמשיכי לדווח לנו מה קורה. יום טוב.

הי איילת, לגיל אין חשיבות, אנחנו מתייחסים לכולם ברצינות. לפני הכל יש לי שאלה - את שואלת בקשר לגירושים ומה אפשר לעשות כדי להשאיר את הבית אצל אמא שלך. השאלה היא, האם אמא שלך רוצה להתגרש ממנו? אין ספק שאבא שלך צריך להיות במעקב של איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר), אבל אי-אפשר להכריח מישהו לקבל טיפול אם הוא לא רוצה. יש לך הזדמנויות לדבר איתו שיחה בארבע עיניים, בלי קללות והתפרצויות? קורה לפעמים שהוא מספיק רגוע בשביל לנהל שיחה כזו? אם כן, תדברי איתו על ההשלכות של הבעיה שלו על בני המשפחה. מכיוון שהמצב שלו משפיע על כל המערכת המשפחתית, כדאי לפנות ליעוץ משפחתי. ואם אבא שלך לא רוצה, אז תלכו רק את, אמא שלך ואחותך. תוכלו שלמוע דעה של מישהו אובייקטיבי (גם לגבי הרעיון של גירושים) ולקבל עצות איך להתמודד ביום-יום עם ההתפרצויות של אבא שלך. אבא שלך לא מסוכן לעצמו או לסביבה, ולכן אין סיכוי שפסיכיאטר ייתן איזשהו מכתב שאמא שלך תוכל להציג ברבנות. החוק אומר שיש לשמור על זכויות הפרט ולכן, כל מה שנאמר לפסיכיאטר נשאר חסוי. יוצא לך לדבר עם אמא שלך על מה שקורה בבית? את משתפת חברות? הרה.