שאלות בנושא הפרעת אישיות גבולית
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
ראשית: 1.מהם סיכויי ההחלמה בהפרעת אישיות גבולית(קלה יחסית)בגיל ה20+? 2. האם השילוב האינטגראטיבי של טיפול פסיכותרפי+ טיפול תרופתי נוגד דיפרסיה הוא השילוב המנצח? ועד כמה הוכח יעילותו בצורה קלינית ומדעית- סטטיסטית? 3. האם ישנה קורלציה ישירה בין הפרעת אישיות גבולית(שאני נירוטית ומודעת לכל תסמיניה, הסימפטומים שלה, המקור להיווצרותה והתפרצותה והשלכותיה..) לבין חוסר יכולת למסד קשר, ולאהוב בן זוג "באש ובמים" (מחצין וסימבולי לאור ההפרעה המדוברת)? שהרי גם במערכות יחסים בין אישיות אחרות מתאפיינים תנודות, חוסר יציבות ותחושות אימבוולנטיות כלפי כל קשר:, אנו אוהבים, כועסים, מתפייסים וחוזר חלילה... מדוע בעלי הפרעת אישיות גבולית, לא צולחים לשרוד מערכת יחסים משמעותית וארוכת טווח עם בן זוג? והרי הם לרוב אינם פסיכוטיים ורבים מהם בעלי אינטלגנציה ריגשית גבוהה(כמותי למשל)ובעלי קוגניציה גבוהה..מדוע מאפיין את דפוס התנהגותנו נתירה ממיטה למיטה בקצב מהירות האור?(על אף שאינני שומרת נטירה?) האם חרדת הנטישה הטבועה בדמנו, משחר ילדותנו, היא זו המסקלת את מערכת היחסים הנבנת, מראש? ומועידה אותם לכישלון?ואותנו מותירה בחידלון??! מתוסכלת אחת.
הי מתוסכלת, ראשית כל - אני מציעה שתפני את שאלותייך גם לפורומים המקצועיים השכנים, כדי לקבל תשובות מאנשי מקצוע. אנסה לענות על שאלותייך, אך קחי בחשבון שאלה לא תהיינה תשובות מקצועיות פרופר. 1. סיכויי ההחלמה טובים בתנאי שהמטופל מחוייב לטיפול. חוסר היכולת של האנשים הלוקים בהפרעת אישיות גבולית לסמוך על המטפל ולהיות עקביים בתהליך הטיפולי מהווה מכשול רציני, וצריך הרבה מוכנות ואורך רוח. 2. נתונים מדעיים-סטטיסטיים תוכלי למצוא ברשת. אבל אני בהחלט מאמינה שבמקרים מסויימים, שילוב של טיפול פסיכודינמי עם טיפול תרופתי בהחלט יכול להביא לתוצאות הטובות ביותר. 3. אני מניחה שזה כבר עניין אינדבידואלי. יש בעלי אישיות גבולית שמצליחים לקיים מערכת יחסים יציבה, עם כי סוערת לעתים, ואחרים שקשה להם בתוך הקשר. נתירה ממיטה למיטה מאפיינת בעלי אישיות גבולית, משום שזו התנהגות של הרס עצמי, ואת יודעת שהרס עצמי מאוד אופייני בהפרעה זו, למרות האינטליגנציה הרגשית הגבוהה. השאלה שלי היא אחרת - מדוע את מייחסת להפרעה את כל הדברים האלה? אני מכירה אנשים שונים עם בעיות שונות - חלקם "מפילים" את התיק על הבעיה שלהם, ואחרים פשוט מחליטים לקחת אחריות אמיתית על החיים שלהם, ולא לתת לבעיות לנווט להם יותר את החיים. זו החלטה אמיצה, שדורשת המון - אבל זה משתלם בסופו של דבר. הרה.
היי מתוסכלת... שוב אני... ;-) רציתי להתייחס דווקא לתגובה של הרה בנוגע לעקביות בטיפול - גמני מאובחנת כסובלת מבורדר... וכמו שציינת, אף פעם לא "החזקתי מעמד" בטיפול מעל לשנה! תמיד קטעתי אותו באמצע מכלמיני סיבות (לרוב שטותיות...). אף פעם לא יכולתי להתחייב לטיפול וזו גם אחת הסיבות שאיני הולכת לטיפול פרטי. הרי אני יודעת שאקטע אותו באמצע... אם זה ע"י כך שאצא באמצע המפגש (כלומר - לא אנצל את כל השעה שלי) ואם זה ע"י שאפסיק אותו לגמרי! לא נכנסת לטיפול פרטי, כי יודעת שחבל על הכסף... אבל כיום אני מודעת לפאקים שלי. מודעת, אבל עדיין לא יכולה לשנות... הרה - מאחלת לך המונים של הצלחה בניהול הפורום!!! ישר-כוח! L.L.B
