הקאות במצב לחץ

אני בת 17, ויש לי בעיה מטרידה מאוד שמשתקת את חיי החברה שלי ואת התחביבים שלי. אני אוהבת נורא לשחק על במה ואפילו הייתי בחוד למשחק שלוש שנים, בסוף כל שנה היינו צריכים לעשות הצגה, ותמיד יום או מספר שעות לפני עלייתי לבמה, ניכנסתי ללחץ והקאתי. אני נורא אוהבת לשחק ויש לציין שכשאני על הבמה הכל מתנהל מצויין, אני לא מגמגמת ואני זוכרת את התפקיד שלי, אף פעם לא נתקלתי בהערות רעות מהקהל, רק טובות. אני מאוד שונאת את ההרגשה הזאת במצבי לחץ, ולכן הפסקתי להשתתף בהצגות ואם קוראים לטקסים מהבית ספר אני מסרבת להשתתף, כי אני ידעת כבר מה מצפה לי, שאני אקיא בבוקר ולא אשן טוב לפני. ההרגשה הזאת גם מלווה אותי לפני יציאה למסיבות עם חברים, ועוד סיטואציות שמכניסות אותי ללחץ. באותו רגע הגוף שלי לא מקשיב למוח ועושה מה שהוא רוצה, אני לא מצליחה להשתלט על הרגשה זו. ביקרתי מספר ביקורים אצל פסיכולוגית, היא טיפלה בי בשיטת ה emdr אך זה לא עזר. הייתי גם אצל הומאופאתית שהביאה לי כדורי צמחים, אך יש בי הרגשה שגם זה לא עוזר. מה לעשות האם ללכת לטיפול בעוד דרכים? אם כן, איזה? תודה.

הי. לפני הכל - אני מציעה שתשאירי את ההודעה גם בפורום מקצועי (פסיכולוגיה, למשל), כדי שתקבלי תשובה מאיש מקצוע. נראה שנכנסת פה למעגל: במקום לחשוש ממה שבאמת מאיים, ושגרם מלכתחילה לתגובות הפיזיולוגיות שתארת, את כבר חוששת מהתגובות הללו בעצמן. תשאלי את עצמך מה באמת עורר את החרדה הראשונית - תכתבי לעצמך את כל התשובות שקופצות לך לראש, גם אם באותו רגע הן לא נראות לך ממש נכונות. תקראי את מה שכתבת מאוחר יותר, אולי פתאום תגלי משהו שידעת אבל לא הקדשת לו מספיק מחשבה. הרבה שחקנים מנוסים וותיקים עדיין מרגישים פרפרים בבטן לפני הצגות. לכל אחד יש את הדרך שמתאימה לו כדי להתמודד עם החרדה הזו - יש כאלה שנעזרים בתרופות הרגעה (הומאופתיות או לא), דמיון מודרך, מדיטציה וכו'... זה משתנה מאדם לאדם, ומה שעוזר לאחד, לא בהכרח יעזור לאחר. צריך להמשיך לנסות ולא להתייאש. ולשאלתך - לדעתי כן, אל תוותרי. תחפשי אופציות נוספות. אחרת המשמעות היא ויתור על דברים שחשובים לך בחיים.