אובדן אדם רחוק ממני מאוד אך נורא קרוב לליבי.

היי,שלום לך נירה דגני. אני עומדת לספר לך משהו שישמע לך ולעוד אנשים רבים כמגוחך ויש כאלה שיזלזלו בכאבי ובעוצמת כאבי וימעיטו מכאבי. אני מבקשת שתקחי את דבריי בשיא הרצינות ותנסי להבין את כאב האובדן שאני חווה במשך תקופה לא קצרה-קרוב לשנתיים (בשילוב עם עוד המון תחושות שליליות אחרות הנלוות אליו) ולא כמו אותם אנשים בורים שממעיטים מכאבי ולא מנסים להעמיק בו ולהבין מאין הוא נובע.ולהבין אותו: שמי הוא רחל ואני בת 21 וחצי ואני חווה בתקופה זו אובדן קשה בעקבות מותו של הזמר מייקל ג'קסון לפני כשנתיים. ואני אסביר לך למה כל כך קשה לי עם מותו של מייקל ג'קסון שהיה לכאורה אדם רחוק ממני מאוד שלעולם לא פגשתי אותו. אני אספר לך איך ומאיפה זה התחיל: בילדותי שמעתי תמיד ברקע את השם הנודע "מייקל ג'קסון" מאנשים שונים שהיו מסביבי במקומות שונים. שמעתי הרבה אודות כישרון השירה שלו ובמיוחד על אודות כישרון הריקוד שלו שממנו תמיד אנשים מסביב הביעו המון התפלאות, בעיקר היה מפורסם את "הליכת הירח" שלו.ועוד שמעתי בילדותי על חשדות הפדופיליה נגדו שעשו מהומה לא קטנה.אלה שני הדברים הבולטים ששמעתי עליו בילדותי. מעבר לכך לא ידעתי עליו כלום. כשהייתי בכיתה ח', בת 14 בערך היתה בערוץ 2 פרסומת מאוד גדולה ודומיננטית ואף מושכת מאוד על ראיון אישי עם מייקל ג'קסון שעומד להיות משודר בקרוב.פרסומת זו עוררה בי התרגשות באשר לאיש האגדה ששמעתי עליו בילדותי שנכנס עמוק לתודעתי מבלי שידעתי או הרגשתי.הסתקרנתי מאוד לדעת מי זה מייקל ג'קסון ששמעתי עליו כל הזמן מסביבי.וכן כל משפחתי גילתה התעניינות רבה וסקרנות לאותו ראיון ובאשר מה שייחשף בו על מייקל ג'קסון. ובאמת באותו ערב של הראיון ישבתי אני וכל משפחתי ביחד בסלון וצפינו בראיון שכונה:"לחיות עם מייקל ג'קסון". במהלך צפייתי בראיון התרגשתי מאוד מהאדם שהתגלה לי בו. אהבתי כל כך את העדינות של מייקל בתור אדם ובמיוחד בתור גבר ואת עדינות הנפש שלו בפרט.אהבתי מאוד את הרגישות המיוחדת והדומיננטית אצלו לאנשים ולכאבם.את טוב הלב שכל כך הרגשתי אצלו,את יחסו האוהב והאכפתיות שלו.הוקסמתי מהמילים בהם הוא התבטא שמעידות על האינטליגנציה הרגשית שהיתה לו.הדבר שמאוד בלט לי בו זה: רגש רגש ורגש. הוא נראה לי כאדם שרגש זה צד מאוד חזק אצלו.כאדם בעל רגש מפותח.אדם עם רגש. אהבתי מאוד את הרוך שלו שהתבטא לי בקולו העדין והנעים. כל הכאב שמייקל סיפר וביטא בראיון נגעו מאוד לליבי. הוקסמתי מאוד מתכונותיו שכל כך יפות בעיניי והן נגעו לי עמוק בלב.כשהתחלתי לחקור עליו לאחר מותו(את בטח שואלת למה דווקא לאחר מותו-אובכן זה סיפור בפני עצמו שארחיב עליו בפעם אחרת.) התפעלתי מאוד מגודל כישרונותיו הרבים: מהריקוד ומהכוריאוגרפיה שהוא המציא ויצר שלפניו אף אחד לא חשב על תנועות ריקוד כאלה מתוחכמות, גאוניות ויפות. וואיי אני חייבת לסיים אמשיך את סיפורי בפעם אחרת. מצטערת שזה יצא ככה- בחלקים. תודה, רחל