אובדן ובחירה של אובדן

ביום חמישי האחרון התבשרנו כי ילדנו בן השנתיים ו-9 חודשים בעל הפרעות תקשורת המאופיינות על הרצף האוטיסטי. עד כה היינו סבורים כי מדובר בעיכוב שפתי שנובע מדלקות אוזניים כרוניות ובעיות שמיעה, מסתבר שלא כך הדבר. הידיעה הזו מעמתת אותנו עם אובדן הילד שחשבנו שהוא וחשבנו שיהיה, וידיעה שלא כך הדבר. בנוסף לזה אני עומדת בפני בחירה, עליי לוותר על עצמי לטובת ילדי; בעוד כחודשיים אנחנו אמורים לנסוע לארה"ב, כיוון שהתקבלתי לפוסט-דוקטורט באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות. עכשיו נראה כי הדבר לא יתממש, כיוון שבני זקוק לתמיכה וטיפולים וסביר שאידיאלי יהיה לקבלם בארץ, בסביבה מוכרת, עם המשפחה הקרובה התומכת. אני מצויה בימים של טלטלה ריגשית, תחושות של בחילה, לא מצליחה להרדם, קושי להניק (יש לי ילדה בת חודשיים בבית), וכל הזמן אני מנסה להשלים עם שתי הבשורות הללו, כי אני יודעת שאחרת לא אוכל להתקדם הלאה ולקדם את בני. אנחנו צריכים לקבל החלטה לגבי אופן הטיפול בבן והמשמעות של זה לגבי הקריירה שלי. מעבר לכל זאת, אני כועסת על עצמי על הכאב שאני חשה לגבי הקריירה, מאוכזבת מעצמי שזה לא טבעי עבורי וברור מאליו שעליי לוותר על עצמי, להשלים עם האובדן ולהתמסר כל כולי לבני. ההחלטה הכי קשה שהיתה לי בחיים.

לאישה שהיא גם אימא מיוחדת! שלום לך יקרה! פעם אמר לי מדריך שלי שלעולם, אבל לעולם איננו בוחרים דבר חדש בחיינו כשאנו במשבר. הרי כשאנו חווים את הקרקע נשמטת מונפת ידינו לאחוז, מיד, במה שנראה יציב ובוטח. גם אם לפעמים נותר בכף ידינו קש יבש בו ניסינו להאחז עת ניסחפנו בנהר שוצף. לצד הכאב והדאגה האדירה הרבה חוסר ודאות מציפה כעת את חייך: קיבלתם בשורה שאיננה קלה לעיכול והצורך להישאר ליד המשפחה הרחבה והתומכת הוא ברור. לא שאלת אותי מאומה אבל נדמה לי שאת מביאה אל הפורום יותר מהכל את התחושה (הפחד?) שכעת עלייך לותר על חלומותייך. לא כך הוא!! טיבעית בעיניי מאוד החלטתך המיידית להישאר במקום המוכר (משפחה, רפואה בארץ) כאשר אתם מתמודדים עם בשורה שהופכת את עולמכם, שוברת את הציפיות והחלומות עימן גדלתם מילדותבם (מי לא מפנטז לעצמו איזה הורה הוא יהיה וכיצד יגדלו ילדיו?). אינכם יודעים מה יהיה ואינכם יודעים איך יהיה בארה"ב אבל אתם בוחרים במה שאתם יודעים: שיש לכם משפחה תומכת. אנא, לפני שתותרי על מה שחלמת לעצמך, בררי בקרב הקהילה היהודית מה אפשרויות הטיפול והתמיכה במקום לשם את אמורה לנסוע: קחי לעצמך, ביחד עם בעלך חודש לברורים וקבלי את החלטותייך מתוך שיקול ובדיקה. הרי כל ילדינו מושפעים יותר מהכל ממידת אושרם של הוריהם! אשמח לסייע בכל שלך, נירה