איבדתי את היקר לי מכל והכאב בלתי נסבל.

נירה היקרה .הנורא מכל קרה לי ובני היקר נפטר לאחר מלחמה של שנה וחצי במחלה הארורה מלנומה. בן 20 במותו.הכאב עז ובילתי נסבל.כלום לא מנחם.מוקפת בהמון משפחה וחברים אבל בסוף נשארת עם הכאב.לא יכולה להתגבר וכבר מתגעגעת.איך מקלים על הכאב? ועל הגעגוע? האים זה עובר אי פעם? האים הכאב ייחלש אי פעם? כיצד ניתן לעזור לי? אני שותת דם.אנא עיזרי לי.

אכתוב לך את דעתי, למרות שברור לי, שאני לא מסוגל לתאר לעצמי, את עוצמת הכאב הנורא והאכזר הזה. ובכן: לדעתי ולהבנתי, עלייך לבחור בין שתי אפשרויות אלה: 1.לפעול למען הנמכת עוצמת הכאב, באמצעים שונים, כולל תרופתיים. 2.לתת לעצמך לחוש את הכאב, כפי שהוא, בשיא עוצמתו, מבלי להתנגד לו, ומבלי לשכך אותו, באמצעים שונים. לדעתי, זה ראוי וטבעי, לחוש, את שאת חשה כעת, ועלייך להיות גאה, בכאב הנורא שלך, לאחר אובדן היקר מכל, האובדן המקסימלי הקיים בחיי אדם. הרשי לעצמך לכאוב ולסבול, והרשי לעצמך, עם הזמן, להמשיך ולתפקד, למען יקירייך ואהובייך, שנשארו איתך בעולם. אני בטוח, שהבן שלך, אהב אותך אהבת נפש, וברור לי, שאם היינו יכולים לשאול אותו כעת, אז הוא היה אומר, שהוא מאוד היה רוצה, שאמא שלו, תמשיך לחיות, עד בוא יומה, להתאחד איתו, כדרך הטבע והחיים, לנצח. באהבה רבה, אייל.

בני היקר חלה לפני שלוש שנים אני זוכרת את הפחד מהאובדן, למרות ששכלתי את אבי לפני חודש ואני פצועה וחבולה אני יודעת שהכאב על אובדן בן צעיר כל כך הוא קשה מאד. אני הלכתי לשיחות עם מישהי מקצועית לאחר אובדן אבי וזה מאד עזר לי להתאושש ולהרים את הראש. אני חושבת שכדאי לך לשמוע לעצת נירה וללכת לקבוצת תמיכה של הורים שהפסידו את בניהם למחלה הנוראה הזאת. רק הם יכולים להבין את כאבך ולסיע לך ואם לא מצאי לך פסיכולגית או מטפלת משפחתית או עובדת סוציאלית בבית החולים שבו טופל בנך ושפכי בפניה את הלב, זה שווה

אבדתי את אבי.לפני שבועיים וחצי, לכן אני כאן בפורום הזה. אני יודעת שאין נחמה למעט אולי קבוצת תמיכה. מחבקת אותך. אני מאמינה שהכאב עם יקהה. ליבי עם כאבך.