אובדן הורה

דיון מתוך פורום  תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול

10/12/2009 | 08:44 | מאת: ש.

שלום, חברתי הטובה אבדה הורה אליו היתה קרובה ביותר כל חייה. זוהי תקופה מאוד קשה עבורה, היא מתפרקת בכל רגע נתון, כל הזמן עייפה ומתקשה להתרכז. אני גאה בה על כך שלמרות הכל היא מנסה להמשיך בחייה, אך המצבי רוח הקיצוניים גוברים עליה. תמיד יכולנו לדבר אך בימים אלה כשהיא פונה אלי אין לי מה לומר לה. ברור לי (וגם לה) כי זה הגיוני מה שעובר עליה, שכן הארוע קרה לפני פחות מ-3 חודשים, אך הקושי עם ההתמודדות הוא רב. מה אוכל לעשות או לומר לה בכדי להקל עליה ולו במעט? אנא עזרו לי לעזור לה, כדי שלא תשאר לבדה עם התמודדות קשה זו.

לקריאה נוספת והעמקה

ש. יקר/ה! אובדנו של הורה משמעותי הוא מעבר חיים משמעותי ואדיר ממדים גם אם הוא מתרחש בחייו של ילד בוגר! האבל הוא גדול ועצום ומשתרע על פני רבדי אישיות ומערכות חיים. כל כך משמעותי לחברתך עצם נוכחותך כמיכל לאובדנה ואבלה. בתרבותינו מעטים הם היודעים להקשיב, להטות אוזן, להציע כתף ולהביט בדמעות הזולגות....לאפשר תחושת שייכות ו"ביחד" לאדם האבל. אין מה להגיד, הלא גם זה נובע מההגיון: אין מילים לנחם אבל צורכו של האדם האבל בתחושת שייכות והכלה הוא גדול ומקל ונטול מילים לחלוטין! תוכל/י להעזר במאמר שלי בנושא אבל המופיע בהקלקה על המילה "אבל" תחת הכותרת "תגיות" כאן מצד ימין. שלך, נירה

11/12/2009 | 15:45 | מאת: אייל

אבא שלי נפטר לפני 9 חודשים... הוא היה האדם שהכי אהבתי בחיי, כל עולמי, כוחי, כבודי, הנחמה שלי אל מול קשיי היום יום... הצער והכאב עצומים, אני חולם עליו כמעט בכל לילה, ובחלומות אני רואה אותו, מריח אותו, ואפילו שר לו שיר שהוא מאוד אהב לשיר. הדבר היחידי שמנחם אותי, זו העובדה, שהוא אינו חווה את הכאב והצער על מותי. הרי האופן היחידי שבו היתה נמנעת ממני, (ומידידתך), הכאב והצער הנורא, היה רק אם אנחנו היינו מתים לפני ההורה האהוב, מה שהיה גורם לאותו הורה צער נורא ועצום. אז אולי עלינו להתנחם בכך שאנחנו אלה שחשים בכאב הזה, ולא ההורה האהוב?

אייל היקר! רוב תודות על השיתוף....צר לי מאוד על אובדנך. בדרך האבל שלך, בהתמודדות שלך עם המציאות החדשה, הכואבת, מצאת לך מקום של נחמה בכך שאתה כואב את אובדן אביך ולא שאביך כואב את אובדנך, אובדן בנו.הקשר שלכם, כפי שאתה משתף בחווייתך כאן, היה מקור למשמעות ונחמה הדדית ואבא ידע כיצד לנחם אותך במהלך התבגרותך והתמודדויותיך. כעת עם אבלך תלווה אותך דרכו המנחמת של אבא אך גם דרכים חדשות לנחמה והקלה ישתלבו בדרך המוכרת בהתמודדותך עם המציאות החדשה שלך, נירה

12/12/2009 | 10:02 | מאת: ש.

תודה רבה לשניכם. ואייל, תנחומי הלבביים. אני רואה את הכאב והסבל של חברתי ולא מצליחה אפילו לדמיינו. כ"כ מעריכה אותה, אותך אייל ורבים אחרים על החוזק והעוצמה שאתם מפגינים.אני כואבת את כאבכם והלוואי והיו מילים או מעשים שיכלו להקל. אייל, אני שמחה שמצאת נחמה כלשהי, אני משערת שזה עוזר. כולי תקוה שגם חברתי תוכל לראות איזשהו ניצוץ של אור שיעזור לה.

מנהל פורום תמיכה למתמודדים עם מצבי אובדן, אבל ושכול