פשוט לא מאמין

היי ליאת בזמן האחרון שמתי לב שאני פשוט לא בוטח באנשים סתם לדוגמא אני משתמש בתכשיר לפנים למניעת פצעונים ומידי פעם אני חושב שהוא לא עוזר או לדוגמא שאלתי איך לשים בושם ואמרו לי על הצוואר ובגלל שאני לא מריח אותו אני חושב שזה חרטה ושבכלל לא מריחים אותו או סתם לדוגמא למדתי חומר בכיתה ח והיום אני לומד אותו שוב ואנשים אומרים לי שאני חכם ולפעמים אני חושב שפשוט אני כבר לו חכם ורק חומר שלמדתי פעם אני שוב מצליח ללמוד אותו האם זה הגיוני?? בבקשה תעזרי. לי

שלום, היכולת לבטוח בעולם מתבססת בגיל צעיר, ונשענת במידה רבה על האינטראקציות הראשוניות עם הדמויות המשמעותיות בחיינו. גם לחוויות חיים יש תפקיד בעיצוב יחס של אמון או חשדנות. כרגע, המודעות לקושי שלך לבטוח באנשים ובמה שהם עושים או אומרים, יכולה לעזור לך. אחרי הכל, כולנו מבינים שלא נוכל לחיות מבלי לסמוך על אחרים: אנחנו סומכים על נהג האוטובוס, על טייס הג'מבו, על רופא השיניים או המוסכניק. אין לנו ברירה אלא לסמוך עליהם, ולקוות שלא יאכזבו. בדר"כ, ההבנה שאף אחד לא מושלם (לא אנחנו ולא האחרים) עוזרת לשחרר חלק מהדאגות שלנו, ומעניקה לנו מידה של חירות. לכן, המשימה שלך - לפחות לדעתי - זה להסכים לוותר על מידה של שליטה, ולהסכים שיהיו בחייך אזורים "לא מהודקים". יש תכשירים רפואיים שעוזרים, ויש כאלה שפחות; יש אנשים שמריחים בושם, ויש כאלה שלא; אתה כנראה חכם אך לא תמיד ההישגים שלך קשורים לזה. לפעמים זה קשור לזה שלמדת או לא למדת. ולפעמים יש גם רמאויות ו"חרטא". גם זה נכון. אישית, אני בוחרת להאמין לאנשים, למרות שאני מודעת לאפשרות שעובדים עלי. בעיני, התנהלות מתוך אמון בסיסי הופכת את החיים לפשוטים ונעימים יותר. שווה ניסיון... מועדים לשמחה ליאת