שיעורי כישורי חיים

שלום, במסגרת השיעורים לכיתות ט אני נכנסת פעם בשבוע לשיעורי כישורי חיים לכיתה אשר לומדים בה ילדים עם יכולות לבגרות וקשיים התנהגותיים. אלה תלמידים שלא התאפשר להם ללמוד כראוי בעבר ועכשיו ניתנת להם הזדמנות. בשיעור האחרון דיברנו על איפה אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים. תלמיד שיתף ואמר כי בעוד 10 שנים הוא רואה עצמו בתאילנד ומעשן סמים. תלמיד אחר סיפר שהוא בברזיל עם כוסיות והוא מזיין כל פעם משהי אחרת. זה לשון הדברים. וכל אחד מהם סיפר בפרוט מה הן הפנטזיות שלהם. אני נותרתי מולם שואלת שאלות בהתעניינות רבה לקול צחוקים של ילדי הכיתה. היו רגעים של הקשבה אך גם רעשים. ייתכן שסיפרו זאת מתוך פנטזיה אמיתית או משאלה כמוסה ייתכן כי רצו להצחיק חברים. האם עליי לשתף את הוריהם במשאלתם? כיצד אוכל כן להקשיב להם ולא במחיר שארגיש מובכת מעט אך גם במקום מתעניין? נראה לי שנותרתי ללעג מול התלמידים למרות שגיליתי התעניינות אמיתית. כיצד עליי להמשיך ביתר השיעורים? האם לאפשר פתיחות כזאת? או להגביל אותה? ייתכן שלנושאים מכישורי חיים לא יתייחסו ברצינות כי זה מקום שאפשר להשמיע מבלי לחשוש....אך הבעיה היא בתכנים שבמובן מסויים מביכים.מה לעשות?

שלום רב עבודה טובה עם בני נוער כרוכה ביכולת לשרוד סגנון דיבור בוטה מבלי להיבהל. כל הווייתם של בני הנוער נוגעת באותם תכנים מביכים - מיניות מתפרצת, מרד ומחוות "קצה" - ואיני רואה אפשרות לגעת באמת בעולמם, מבלי להכניס רגל גם אל המחוזות הללו. תנאי שני ליצירת ברית של אמון וקרבה עם מתבגרים, קשור להסכמה של המבוגר המטפל (או המחנך) להדיר במידת מה את ההורים ממרחב הטיפול או הקשר, לפחות כל עוד הנער אינו מסכן את עצמו. למה, בעצם, צריך לשתף את ההורים בפנטזיה הפרועה של הילדים? על איזה חוק הם עוברים, ומה בעצם רע בלפנטז? למרות כל האמור כאן, חשוב שגם את תוכלי לחוש בנוח בשיעורים הללו. חלק מכישורי החיים שראוי ללמדם, זה דיבור נאות ומכבד. ולכן, הייתי מגיבה בחיוך, וללא כל בהלה או זעזוע, מבקשת מהנער לנסות לתאר שוב את הפנטזיה שלו בשפה נקייה יותר. זכרי שחלק חשוב מההנאה שלהם בשיעור, זה לבחון אותך ואת תגובותייך. אם תצליחי להישאר שלווה גם מול הפרובוקציות, יש סיכוי טוב יותר שהם יוותרו על ה'דאחקות' ויוכלו להתקרב לעצמם. היי חזקה :-) ליאת