התגעגעתי ((-:

שלום,ליאת יקרה. התגעגעתי אליך. אני קוראת כאן מידי פעם ותמיד לומדת משהו מעניין. טוב שיש מקום כזה.((-: אולי אני אשתף אותך במשהו שמטריד אותי... תראי כשאני מחנכת את הילדים שלי תמיד הילדות שלי כאילו יושבת לי על הכתפיים ומדברת משם.היא תמיד תמיד שם.יש לזה את הצד הטוב,שאני יודעת ששייכות למשפחה,חום,אהבה,קבלה וכו' הם צרכים בססיים קיומיים של הילדים.לכן אני נגיד לא מפחדת לאבד את הילד כאשר כתגובה על התנהגות גרועה מאוד או חוצפה רצנית אני פשוט מתרחקת ומפסיקה לעשות בשבילו כל מיני דברים,בכבוד כמובן.אני יודעת שהילד יבוא,לא תהיה לו בררה.מצד שני אני כן מפחדת שאני אעשה משהו,כולנו לפעמים טועים,נגיד,כולנו לפעמים כועסים,לא יודעת.אני יודעת שזה לא הגיוני,אבל אני מפחדת לגרום להם לעבור אפילו אם חלק משבע מדורי גהנום שאני עברתי...ועוד,אני בעיקרון לא בקשר עם ההורים שלי.ילדים יודעים שיש אותם וזה כמעט הכל.לא שאני חלילה לא מאפשרת קשר אבל זה מה שיש.אני גם לא משתפת את אימא שלי במה שקורה בחיים שלי.מצד שני,היא גם מעולם לא ביקשה זות...מפחיד אותי שהילדים שלי לא ישתפו אותי בחיהם כשיגדלו,שלא יהיה לי קשר עם הנכדים... תשלחי לי חיבוק וכוח? זקוקה להם מאוד היום. שלך,חני,בחום.

שלום חני, כולנו, ההורים, עושים כמיטב יכולתנו, בניסיון לאזן בין הרצון לחבק ולעטוף את הילדים באהבה גדולה, לבין ההכרח לחנכם לכללי עשה ואל תעשה. נדמה לי שהורה מודע, קשוב ואינטרוספקטיבי (כזה היודע ויכול להתבונן אל תוך עצמו) לא יגרום נזק לילדיו, גם אם יטעה פה ושם. ומי מאיתנו לא טועה? היחסים שלנו עם הילדים - בכל גיל - הם משהו שעלינו להרוויח, בעבודה יומיומית ובמעשים. האפשרות שהילדים שלנו ינתקו קשר ביום מן הימים קיימת, אך לא סבירה כשמדובר ביחסי קרבה וכבוד, הנשמרים לאורך השנים. ממה שלמדתי על ההורות שלך דרך הפורום שלנו, החרדה שלך נשמעת מאד מרחיקת לכת. השתדלי להמשיך ליהנות מילדייך, להשקיע בהם ולטפח אותם מבלי לשעבד אותם לפחדים שלך. אין לי ספק שהמאמץ שלך יישא פרי בבוא היום. שולחת לך מלוא חופניים עידוד וכוח! ליאת